[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








רעד עבר לי בכל הגוף. ישבתי ככה אולי שעתיים ובכיתי, העינים
שלי כבר נהיו אדומות והדמעות לא הפסיקו לברוח.
הרגשה ענקית של רייקנות אדירה, חוסר מטרה, של רצון למות, להגאל
מכל הסבל מסביבי ולשכח מהעולם.
לקחת זכוכית ולעשות קו קטן. שירגע אותי.....
נשכבתי ובהיתי בתקרה, שוב ירדו לי דמעות לחשוב עלי ככה שוכבת,
מוטלת, והבכי לא נגמר. הרגשתי מזוהמת. העברתי את היד על הבטן
שלי ועברו בי צמרמורות, לאורך כל הגוף, מהזדעזעתי למגע על הגוף
שלי. היד המגעילה והמזוהמת שלו.....
פתאום הרגשתי כל כך מטונפת, רצתי בבהלה למקלחת, בלי לעצור לקחת
מגבת.
סיבנתי שוב ושוב את הזוהמה שלא הסכימה לרדת ממני. התחלתי לשרוט
את עצמי בכל הגוף, כל העור נצבע באדום. הסתבנתי שוב ובכיתי
מתחת לזרם המים הרותחים. הדמעות והמים התערבבו לאחד, הדמעות
שלי צנחו לביוב, לחיות שם חיי נצח בין שאר הלכלוך.
רצתי לחדר לפני שיבחינו בי. זרקתי את הבגדים לפח בסלידה ולבשתי
טרנינג גדול ומלוכלך.
עברו 4 שעות ו51 דקות במדויק.
לקחתי את הפח והקאתי בו. כל הלילה בכיתי. לא הצלחתי לישון, כל
עצימת עין גררה אחריה תמונות מחרידות ופחד. חייתי כל רגע
מחדש.
התמונות לא פסקו לעבור לי בראש. הסתכלתי בשעון-איך זה שהשניות
זזות????????? הכל ממשיך, הזמן עובר לו ומתרחק... השעה כמעט 6.
הציפורים בחוץ החלו לצייץ והשמש עולה לה, יום כמעט יפה , קשה
להבחין שזה עוד יום לסבל.

ריח האלכוהול, רודף אותי, זעקות חלושות נשמעות ברקע, רחש של
קריעה, וההשפלה.
הוא הסתכל עלי עמוק בעיניים, המבט שלו הופך לאש אדומה ולוהטת
ששורפת אותי..
התעוררתי בבהלה מתנשמת. כמעט 8 בבוקר, זמן לקום לחיות. התחלתי
לבכות, לא ההיתי מסוגלת לאכול.
קמתי ונעלתי עצמי בחדר, נסגרתי, כך אמא שלי תחשוב שכבר יצאתי
לבית ספר. שכבתי ובהייתי בתקרה. כל הגוף נרעד לי. כבר הם טיילו
לי על הלחי, הרגשתי אותם יורדים לצוואר ונבלעים בכרית.
היה לי סימן בצוואר. מאדום זועק.
ברגליים שלי היו מספר שטפי דם, והן היו מזוהמות, נגועות. גרדתי
את העור ברגלים עם הציפורנים עד שירד לי דם. טיפה אדומה נזלה
לה מטה על כל אורך הרגל.
הצתמררתי והלכתי להקיא. החדר שלי החל להסריח.
נזכרתי בריח הצורם מהאלכוהול שנדף ממנו, מתקרב אלי. התכווצתי
במקום ועצמתי עיני בפחד. אוחז בי......
הוא לפת אותי בידיו ורק הביט בי בעניי האש שלו. שמעתי רק את
הלב שלי דופק בכל הגוף ורחש מחריד של רוכסן....
מצאתי את עצמי לבד, בלי כחות להרים את עצמי מהריצפה המזוהמת.
מצאתי לידי כפתור קטן ודמע זלגנ מעיני.
הבכי רק התחיל... הרמתי אותו וצעדתי הביתה. הזמן לא נעצר.
הרחוב החשוך הואר על ידי פנסי רחוב שאמורים להקנות בנו
ביטחון.

הבית שלי עכשיו ריק, כולם בעבודה, והאח הקטן שלי בבית ספר.
לומד על החיים בעוד אני , בבית לומדת על המוות.
קמתי ונגררתי למטבח, לקחתי כוס, פתחתי את הברז, ירדו לי
דמעות.בהיתי באויר. המים החלו לצאת מהכוס ולהשפך לי על היד.
הכוס הרטובה החליקה ונשברה בקול ניפוץ חזק. הרמתי שבר, החזקתי
אותו חזק חזק עד שהיד שלי החלה לרעוד. חייכתי חיוך נואש. לקחתי
את השבר ואמצתי אותו קרוב לליבי.
נפלתי על הרצפה הקרה.
נגאלתי....







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אחותי בת ה-6
וחברה שלה ניסו
להחליט איזה צבע
הן אוהבות יותר:
כחול או ורוד.

אז החברה שלה
שאלה, מה יותר
חשוב השמיים או
ברבי?
אחותי אמרה,
בפשטות ברבי.
ומאז ורוד זה
הצבע האהוב
עליהן.

אודיסאוס
באפיזדורה
אותנטית
לחלוטין.


תרומה לבמה




בבמה מאז 18/7/01 12:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חמיצושה ברקמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה