I   כל הצבע ירד לה מהפנים,ונשאר לה רק לבן חיוור ומת.
היא נסתה לצעוק והסתפקה באנחת בכי חלשה.
הדמעות שלה החלו לזרום באותה שניה, ולא פסקו לזרום מאז.
עצמה את העינים ובקשה לברוח רחוק ככול שאפשר מהפסים. היא אמצה
אותי חזק ללבה, ליטפה את פני ובכתה "למה??", ומאז היא לא
הפסיקה לשאול-את אלוקים, ואותי שכבר לא אענה לעולם...
עצמתי עיניים.


II    שכבתי שם בתוכו, בשמלה לבנה, וכמעט שנראתי טוהרה. כל
הכעס נעלם לי מהפנים, הדמעות נשטפו ואינן, היאוש אבד והסבל
נמחק.
נראתי שלווה ורגועה, ורק שלושה פסים קטנים הפריעו לשקט.
מידי פעם בא מישהו. נכנס בכאב ויצא בדמעות.
כולם היו המומים... הם תמיד בהלם.
עצמתי עיניים.


III   כולם הלכו...היא נשארה אחרונה לסדר הכל .... כמו תמיד.
נשארה עוד שניה, להגיד שלום אחרון ולהפיל על האבן טיפה
אחרונה...
ונשארתי לבד מחוץ לגדר.
רק אני ושלושה פסים....
עצמתי עיניים.


IV   לא היה התחלה סביבי, ולא היה סוף.
הכל היה שחור. הכל חוץ משלושה פסים קטנים, שלושה פסים באדום
חזק וזועק.
הסתחררתי ורציתי לפול, התחלתי ללכת, לחפש מוצא מהאין סופי, אך
תמיד גמרתי באותה נקודה שחורה.
סכין גדול, מלא ברוע עלה למול עיני, והאדום החל נוזל אל תוך
השחור.
ואני כאן, בחלל לעולם-שחור שלי, שעיטרתי לי בשלושה פסים
אדומים.
עצמתי עיניים.