קיבינימט. היא הרי יודעת שאני רגיש. אפילו בהורוסקופ שלי כתוב
ש"בני המזל נוטים להיות רומנטיקנים ורגשנים, נוטים להתמכר
בקלות ועליהם להיזהר מנאיביות". האסטרולוג ירון שמש יודע על מה
הוא מדבר. אמא תמיד אמרה שהיא רוצה ללמוד ממנו, "להיות יום אחד
אסטרולוגית כמו ירון שמש".
לא שבאמת האמנתי בזה, מדע הכוכבים נראה לי אמין כמו מדעי המין:
כולם יודעים לצטט כל מיני דברים ולחקות את מה שאחרים קוראים
אבל אף אחד לא באמת יודע מה זה אומר ולמה זה טוב.
לורדה יש חבר, אביב, שם של או-מו. ורדה הייתה החברה הכי טובה
שלי עד שהגיע המתרומם הזה ולקח אותה. כשהיינו קטנים היא תמיד
אמרה שהיא חולמת להיות קוראת בקפה, ואני רק רציתי לקרוא לה
בעיניים. לקרוע לה את החולצה. אבל היינו ידידים, ואסור היה
להסתכן באובדן מוחלט שלה על ידי נסיון לזכות אותה בליבי. אז
עכשיו היא עם אביב ואני מציץ בתחזית של ירון שמש בכדי לדעת מתי
היא כבר תזרוק אותו. אמא אומרת שהכוכבים לא טועים, לי לא איכפת
מהכוכבים, איכפת לי מורדה ובשבילה אני מוכן גם להשתחוות גם
לכוכבים, זה לא שיש הבדל בינם לבין כל אל אחר - הם לפחות
נוצצים ושותקים ולא מבקשים ממני לעשות כלום, אפילו לא להקריב
קורבן.
אני קורבן. קורבן של מערכת ערכים מעוותת, שוכב פרקדן עירום על
מזבח הבגרות. לון רק היה בא איזה אל וצועק להם "אל תשלחו ידכם
אל הנער". מאוחר מדי. הוקרבתי כבר, יום יום אני שב אל זירת
הפשע ובוחן את אברי הנרקבים-נאכלים על ידי תולעים.
כשהיינו בני 15 ראיתי לראשונה את ורדה עירומה. זה היה כמו
חלום, כמו חזיון תעתועים. בחופש הגדול שנת 99' באתי לישון
אצלה. לורדה יש בריכה בגינה, לא כזו של ילדים. כזו של עשירים
צפונבונים. אני תמיד רציתי בריכה. תמיד רציתי בריכה כמו של
ורדה, אולי בעצם את הבריכה של ורדה.
עד לאותו ערב קסום היא אף פעם לא הזמינה אותי אליה לישון. אולי
רק לצפות יחדיו באיזה סרט בטלויזיה-מסך 99 אינץ' שלה. הפעם
הראו כל הסימנים שזה רציני, ורדה אמרה שההורים שלה נוסעים
לטיול באמריקה וש'אולי כדאי שאבוא להיות איתה כי לא בא לה
להישאר לבד'. הסמקתי והתרגשתי, חשתי איך אני רועד. אני וורדה
לבד אצלה בבית.
ישבנו לאכול ארוחת ערב - שני תיכוניסטים במעלה הדרך לכיתה י'.
לאחר מכן ראינו ביחד סרט ואז הגיעה ההזמנה... ביחד קפצנו
לבריכה. צחקקנו קצת - כוסית משקה משכר בידינו - ואז זה קרה.
היא החלה להשיל מעלה בגד אחר בגד. לא יכולתי לשלוט בעצמי.
בהיתי בה נרגש, תנועות חשודות נרשמו באיזור המפלס התחתון של
גופי. הייתי בטוח שזה הרגע. התחלתי להתפשט במהירות. כשהייתה
כבר עירומה לחלוטין הסתובבה אלי ואמרה: "אנחנו ידידים אז לא
איכפת לי שתראה אותי עירומה. אני מרגישה בטוחה לידך, בטוחה שלא
תימשך אלי ולא תתחיל להראות מעורבות רגשית חלילה". "המ???"
בהיתי בה כמו עגל שאימו נמלטת ממנו רגע לפני היניקה. "רק לידך
אני יכולה להיות עירומה בלי לחשוש. אני כל כך שמחה שאתה ואני
לעולם לא נהיה ביחד ותמיד נוכל להיות חברים ברמה האינטימית
ביותר". ראבק! מצאתי את עצמי מהנהן בנימוס וקופץ למים רגע לפני
שהר הגעש עולה על גדותיו.
ועכשיו, עם העיתון ביד, מצאתי את עצמי שוב חולם בהקיץ ונזכר
באותה תמונה. ורדה עירומה. זה הדבר היחיד שיש לי ממנה ואפילו
אותו לא השכלתי לצלם.
באופן שללי השכלה היא לא הצד החזק שלי. אדם פשוט ן השורה. יש
שמכנים אותי איכר. הנה אני קורא בשקיקה את ירון כפכפי, ממש כמו
אמי המכורה לכוכבים.
קיבינימט. הנה הם באים, ורדה וההומו. אביב. אני מחייך בנימוס
ומעניק לה נשיקה על הלחי. 'תידרס כבר יא בן זונה' אני מאחל לו
בליבי ומייד שולח לעברו עוד חיוך צבוע.
אהובתי מציעה שנלך קצת להסתובב בשכונה. 'מה שכונה? אנחנו כבר
בני 19 עוד מעט!' אבל ההומו דווקא מתלהב מהרעיון. 'אני אוהב את
השכונה שלכם'. 'תמות' אני מהרהר לעצמי. 'או לפחות תתנדף לי
מהחיים'. אבל הוא לא מתנדף ואנחנו יוצאים לטיול בשכונה.
השכונה שלי היא כמו עכוז גדול, גם אם ינקו אותה אלף פעם היא
תשוב מתישהו לפלוט ריחות לא נעימים. עדיף להשאיר אותה בחושך.
ועכשיו אנחנו צועדים כמו ילדים ולפתע עוצרים. ורדה וההומו
אוחזים ידיים. 'דני מאמי' אומרת המלאך 'רצינו לספר לך משהו'.
המחשבות רצות בראש 'איפה האקדח?! איפה הקליעים?! איפה אלוהים?!
איפה הכוכבים?!' כל כך הרבה מחשבות בזמן כל כך קצר. 'אביבוש
ואני מאורסים'. בא לי להקיא.
'קיבינימט! את הרי יודעת שאני רגיש, אפילו בהורוסקופ שלי
כתוב...'.
היא בוהה בי מבועתת. 'אבל דני, אמרת שהיום המשמח בחייך יהיה
היום בו אתחתן'. 'כן... אמרתי. ביום בו תתחתני. איתי!'.