"דקה"
כולם עומדים במעגל, ומסתודדים פנימה. נועצים מבטים מלאי מתח
בשתי העלמות הישובות על שני הכיסאות, במרכז המעגל. השתיים
יושבות שם, ונועצות מבט אחת בשנייה, מבט מלווה בפרצופים שונים
המשונים. הן משחקות את קרב העיניים. חוקי המשחק פשוטים, הראשון
או במקרה שלנו, הראשונה שמסיטה את המבט מרעותה, כתוצאה ממצמוץ
או חיוך או כל סיבה שלא תהיה, מפסידה. החבר'ה משחקים את המשחק
הזה במשך שלושה סיבובים כבר, כרגע יושבות מיכל ונטלי. נטלי
ניצחה את שחר, ושחר ניצח אותי.
בעברי, הייתי אשף במשחק זה, הייתי איימתו של כל מתמודד.
לעיתים, אף הייתי נשאר מהרגע שהתחלתי לשחק בו, עד למשחק
האחרון. אבל היום, אני לא יודע מה קרה, אבל אפילו שנייה אחת לא
עברה, וכבר מצמצתי. זה שחר, אני ל יכול להסתכל לו בעניים מבלי
לחייך, מבלי למצמץ. מה לא הייתי נותן כדיי להביט בעניים שלו,
התכולות הללו, עוד פעם אחת.

"שתי דקות"
נטלי ניצחה שוב לאחר קרב מורט עצבים, שתי דקות זה הרבה זמן.
בכל אופן רציתי להחזיר את כבודי האבוד, ודרשתי שייתנו לי
הזדמנות חוזרת. דרישתי נענתה. התיישבתי מול נטלי. מנסה לשמור
על האיפוק שאפיין אותי במרבית המשחקים שלי. הטקטיקה שלי הייתה
לא לזוז יותר מידי, לתת ליריב להתעייף. אני הייתי מספיק מאופק
כדיי לא להתגלגל מצחוק, או כל דבר אחר שהיריב יגרום לי לעשות.
נטלי החליטה כנראה שהיא לוקחת את היוזמה בקרב הזה. לאחר שלושים
שניות של חימום, בו רק בהינו אחד בשני, היא החלה לא הוציא את
לשונה, להרים גבותיה. ומשראתה שאין הדבר עוזר, ואף חיוך לא
עולה לי בזוית הפה, החליטה לקחת את העניינים עד הסוף. היא
הישירה מבט, הסתכלה אל תוך עיניי, עיניה היו ירוקות, רק עכשיו
שמתי לב לכך. תוך כדיי נעיצת המבט המהפנטת שלה היא התרוממה
מהכיסא, והחלה מתקרבת אליי. אני לא בטוח בקשר לחוקיות של המהלך
הנ"ל אך מחאה מהקהל לא נשמעה, ולא רציתי לבזבז את כוחתיי על
קטנוניות.

"דקה"
כאמור, הגברת הצעירה הזקופה החטובה מיישרה מבט אלי ומתקרבת,
אני נועץ את עיניי בענייה לא נותן לשום דבר שהיא עושה לי
להפריע. כנראה שמתישהו במהלך הליכתה היא הורידה את העליונית
ונשארה רק עם גופייה, כי בשלב מסויים היא החלה ללקק לעצמה את
כתפה החשופה בצורה חושנית, באיטיות, עם אותה נעיצת מבט סקסית.
ואני אטום, בשלי. היא לא מצליחה לגרום לי לזוז. היא מלקקת את
כתפה בצורה חושנית שוב. ושוב איני מזיז עפעפיי. משראתה שאין
הדבר משפיע עליי, נתקרבה אליי עוד.

"שתי דקות"
היא הייתה ממש קרובה, הרגשתי את נשימותיה החושניות על פי,
וכזכור עיניה נעוצות בעיניי. יריבה כזו עקשנית כבר הרבה זמן לא
הייתה לי. וגם היכולות שלה שלא למצמץ על אף כל המאמץ שהיא
משקיעה לגרום לי למצמץ ממש הפתיעה אותי. אולם, לא התבלבלתי,
המשכתי במבטי האטום. לא חשוב מה שלא ניסתה, אני לא הנדתי אף
עפעף. היא החלה לגעת בי עם ידיה הקרות והעדינות. נגיעה, כזו
קרירה ומרטיטה. בהתחלה היא נגעה לי בבטן אח"כ היא החלה לרדת
יותר ויותר. אני לא ראיתי רק הרגשתי את מסלול ידה. אשקר אם
אומר שלא הייתי קרוב להוריד מבטי אל עבר אזור חלצי המגורה
בידה. אבל מטרת המשחק מעל הכול.

"שלוש דקות"
שלוש דקות זה כבר זמן יפה, השיא שלי לקרב עיניים הוא חמש דקות,
ואני יכולתי אז להמשיך עוד הרבה. פשוט יריבי דאז התייאש.
ויריבתי הנוכחית, טרם הספיקה לשיר את האקורד האחרון. לאחר
שראתה שלא מצליחה לגרות רק עם ידיה, החלה מטפסת עליי עם כל
גופה. היא הייתה חכמה, לא התקרבה אל פניי עם גפיה. היא ידעה
שאם תתקרב אל פניי אז אין ספק שאמצמץ עקב האינסטינקטים. אך היא
מיששה את כל גופי, ולא ממצמצת. זה פשוט לא הגיוני, שהיא עושה
את כל הפעולות האלו, ולא ממצמת אפילו לא מצמוץ אחד. זה פשוט לא
הגיוני.

"ארבע דקות"
הצעקות מסביב המעודדות אותה להמשיך לגרות ולהתגרות בי מתחזקות.
ככל שהיא עושה מעשים יותר מגונים כך קולות הרקע מתחזקים. כדיי
להאטם יותר אני נועץ מבטי יותר חזק בעיניה. עינייה מקרוב לא
נראים כל כך יפים כמו שנראו ממרחק רב. הם נראו סינטטיות ולא
אנושיות. ואז הבנתי את פשר העניין...

"חמש דקות"
הושטתי את ידי אל עבר עיניה, כמו שניחשתי היא לא הנידה עפעף.
זה פשוט בלתי אפשרי. הסיבה הייתה נעוצה בכך שרטייה הסתירה לה
את העניים, ועל הרטייה היו מצוירות עניים. היא שיטתה בכולם. כך
ניצחה את שחר ומיכל. אך אותי לא הצליחה. הסרתי לה את הרטייה
מהעניים.
היא קרצה לי ואמרה בקולי קולות כל הכבוד. ולחשה לי באוזן תוך
כדיי ליקוקה שהיא רוצה להמשיך את העבודה שהיא התחילה.
בינתיים, שחר רצה להוכיח לכולם שהוא האלוף הבלתי מעורער של
הקרבות והתיישב מולי. אמרתי לנטלי, מאוחר יותר, ושינסתי את
עיניי לקראת המתמודד החדש. יריבי משכבר הימים, בעל העיניים
היפות והמתוקות ביותר שראיתי איי פעם. לא ידעתי מה לעשות, איך
אוכל לנעוץ בו מבט ולהישאר מאופק. העיניים שלו גורמים לכל אדם
שפוי להתמוגג. ניסתי למצוא פתרון. אולם הקרב החל.

"מתחילים"
לא הספקתי לשמוע את המם סופית וכבר מצמצתי. מה יש בו בשחר הזה
שלא נותן לי לנצח אותו.
לאחר ההשפלה הזו, שחר המשיך להתמודד בקרבות שונים, אני לא יודע
בכמה מהם ניצח ואם הפסיד בכלל. אני הלכתי עם נטלי לחדר אחר.
והיא החלה מקיימת את ההבטחה. בכל הזמן הזה שהיא נגעה בי בכל
גופי, לא יכולתי שלא להוציא את העיניים המדהימות של שחר
מהעיניים שלי. בזמן שהתנשקנו, הרגשתי כאילו אני ושחר והעיניים
שלו מתנשקים.
מאז לא רצתי לשחק יותר את המשחק הזה, ובמיוחד ששחר נהיה חלק
מרכזי בו. שחר ניצח את האלוף הבלתי מעורער, ועוד בפחות משניה.
אני דווקא שמחתי מהמצב, כי גם יכולתי לתרץ את אי הסכמתי להשתתף
בקרבות בבושה, ולא בדבר האמיתי, וגם כזכור זכיתי לראות את
העניים היפות ביותר שראיתי מעודי!