כבתולת ציון הנבנית
חיה בקליפתה הדקיקה
זה קרוב למאה
על חוף ימים
תפיסת הזמן והמרחק
כה מצומצמים בעיניה
בעיני אנשיה
בעיני נתיניה
עשרה קילומטרים
כמאה בעיניה הצרות
יום אחד כאלף שנה
וקיץ ממושך חד עונה,
בבועה כל עצמתה ואונה.
נתון תיתן ידה
לעלם ועלמה פוסעים
בקרן רחוב צדדי
לעת שקיעה נאדרה.
קפוץ תקפוץ ידה
להלך הזר משם בא,
לא תשחרר קמיצה
אלא אצבע משולשת.
לחוף ימים תשכון
כבישיה עמוסים ורצופים
אד יעלה מארובת עשן,
לא פסה הבהלה לנדל"ן
עוד אבנך ונבנית.
במותיה ישמיעו קולן
בחגאות ומיני נשפים
ובבתי המרזח ההומים
אדי קפה ואלכוהול
וחיוך זחוח לכל
ועין קורצת. |
