ישבתי לי וכרסמתי קציצת שום ופתיתים. הקציצות של אמא שלי הן
מצויינות ורכות כאלו, ומילדות יש לי מנהג לחתוך אותן רק עם
מזלג, בלי סכין.
אז אמא שלי מסתכלת עלי ואומרת - למה רק עם מזלג?
אז אמרתי - ככה אני אוהבת.
- תעשי לי טובה, אם תהיי פעם בבית של מישהו, תאכלי עם סכין
ומזלג כמו בן אדם?
- בבית של מי, למשל?
- בבית של בחור.
- לא.
- למה?! שיחשבו שאת לא מחונכת?
- אמא, נגיד שאני אצא עם איזה בחור, והעניינים יתחממו, ואני
אוכל אצלו ארוחות משפחתיות, וכולם יתלהבו מנימוסי המושלמים,
והוא יציע לי נישואין, וההורים שלו יהיו נורא נחמדים ויעזרו
בחתונה ובקניית הדירה, ויהיו לנו שני ילדים, וכלב, ואני אעבוד
עד הצהריים והוא יעבוד במשרה ניהולית בכירה וירוויח המון כסף
ונהיה נורא מאושרים וניסע לחו"ל והוא יקנה לי מתנות, ואז יום
אחד הוא יחזור הביתה ויראה אותי אוכלת קציצות רק עם מזלג!
ויעיף לי סטירה והילדים יתחילו לבכות ואז הוא ירצח את הכלב
וייקח את הילדים ויגיש תביעה לגירושים ובית המשפט יחליט שאני
אמא לא ראויה ואני אהיה במשבר ולא אתפקד ויפטרו אותי מהעבודה
ויעקלו את הבית ואני אשאר חסרת כל ואקבץ נדבות בצמתים והילדים
שלי יעברו עם האוטו של האבא בצומת ולא יתנו לי כסף ואני ארוץ
אחריהם ואקרא "גלעד! שני! אני אמא שלכם! אני אוהבת אותכם! והם
יתעלמו ואני אשב באמצע הכביש ואבכה ויבוא אוטו וידרוס אותי
ואני אמות ולא יהיו עלי מסמכים מזהים ויקברו אותי בבית קברות
מוסלמי בטעות.

אז לא עדיך לחסוך את כל העוגמת נפש ולהגיד לבחור:
"תשמע, ככה אני אוכלת קציצות, טייק איט אור ליב איט".

אמא פשוט עמדה והסתכלה עלי בשוק.
אחר כך  עשתה תנועות שהיא רוצה להגיד משהו אבל ויתרה, ופשוט
הלכה לראות טלוויזיה.
ויפה שעה אחת קודם. כמו שאומרים..