זה לא היה קל, הכו בנו בשוטים, הכריחו אותנו לעבוד ימים
ולילות, וגם העבודה הזאת לא הספיקה, ולא סיפקה אותו.
הוא רצה דבר עצום, הוא רצה שמצרים יהיה המקום היפה ביותר,
פירמידות, זה מה שהוא ביקש שנכין לו... לא משנה באיזה גיל אתה,
אתה מבני ישראל? כן? אז אתה צריך לעבוד...
ראיתי איך אמא עובדת קשה, ובכלל את אחי... הם זרקו לבאר...
רק שנאה הייתה להם בעיניים, איזה אנשים חסרי רגשות היו בכדי
לעשות דבר שכזה... לזרוק תינוק לבאר... ובגלל מה? שהוא בן?
אני נולדתי כבר לפני שהחליטו על זה... לי היה מזל... אבל
אחי...
הם גרמו לי לשנוא אותם... אני לא יכולתי כבר הרגשתי שאני חייב
לנקום, אם עבר לידי מצרי הרגשתי שאני מתפוצץ כל רגע.

בוקר רגיל... ככל הימים, הייתי צריך שוב להתחיל לעבוד, ליד
הבאר באה עוזרת מן ארמון פרעה. היא באה לשאוב את המים, אני
עבדתי על ידה , היא הביטה בי אבל הפנתי את המבט, היה בי כל כך
שנאה, שלא יכולתי אפילו להסתכל עליה, אבל החיוך שלה, זה היה
משהו מעולם אחר היא גרמה לי לעבוד בקלות, לא חשבתי על הכאב ועל
הכובד... היא הייתה יפה כל כך... שיער שחור חלק חלק ומבט יפה.
אבל לפתע היא החלה לרוץ... ברחה משם במהירות והגיעו עם שוטים
ביד החיילים המצרים... החלו להכות אותי, החיוך המבט השיער. על
שומדבר לא חשבתי באותו הרגע, היה כל כך כואב כל כך נורא, רציתי
לבכות, אבל הייתי חזק, לא רציתי להראות לאמא שאני מרגיש ככה
הייתי חייב לעבוד.

ראיתי אותה שוב, הרבה פעמים, והיא באמת הייתה יפה, היא גם
ניסתה לדבר איתי, אבל הם הוציאו לי את כל הרגשות, יותר שנאה
הייתה בי, וגם כבוד... אחרי שהם - העם שלה, הרג את אחי אני לא
יכול להביט בה באף אחד מהם, הייתי מאוהב בה ושנאתי אותה כל כך,
על מה בדיוק אני לא יכול לומר כי היא אישית כלום לא עשתה לי
אבל זה מה שחיי עבדות עושים לך...