הולכת ברחוב בליל סתיו אפור, אלוהים
בראשי זכרון של יער ארור, וריח האורנים
את שפיותי דוחקת אימת עצים בשחקים, וזרדים על גבי
מי אמר שכל הפצעים מגלידים, אלוהים מי?

בוץ על הידיים, דמעות על הפנים
וזה לא יורד...זה לכל החיים.
את הכאב בזיכרון לא ניתן להכהות
והזוהמה לא נשטפת גם באלף מקלחות.
הגוף הזה כבר לא שלי -
                  אני לא רוצה בו עוד...

איך לא שמעת זעקה של ילדה, אלוהים
שהפכה בלילה שחור לאישה, בלי להסכים
בכיתי וצעקתי אך הוא לחש בנשימותיו: "יפה שלי!"
מי אמר שכל התפילות נענות, אלוהים מי?

ראית ביער הזה נחשים, ראית איך ישילו עורם
ראית בלילה ההוא גחליליות, ראית איך יאירו עולם
אם ראית את כל אלה אז ראית גם אותי
נדחפת אל הקרקע, מתחננת על גופי!

בוץ על הידיים, דמעות על הפנים
וזה לא יורד...זה לכל החיים.
את הכאב בזכרון לא ניתן להכהות
והזוהמה לא נשטפת גם באלף מקלחות.
הגוף הזה כבר לא שלי -
                  אני לא רוצה בו עוד...

נסיך שהפך למפלצת זרע בי זרע פורענות
ועכשיו נפשי משתוללת זועקת נקמנות
אז עכשיו בחלונו אני פורצת, מספריים בכיסי
נשמע אותו עכשיו זועק, זעקה של צדק אלוהי!