אני לא ישכח את היום בו ישנת במיטה הקרה בבית החולים. כאשר
הנחתי ידי על מצחך מושיטה ומלטפת אותך כפי שליטפת אותי כשהייתי
קטנה. זהו היה יומך האחרון.
אחרי היום הזה באו הרבה דמעות, הרבה כאב שעדיין לא נדם בליבי,
אני עדיין חושבת עליך בכל זמן אפשרי.
בלבי ישנה את אותה התהייה כיצד עולמי היה נראה אילו היית
איתי.
כל כך הרבה מילים כל כך הרבה דמעות, רק את דמותך אינני יכולה
עוד לראות.
תמונתך האחרונה חרוטה היטב במוחי כשישנת במיטה את שנת העולמים,
אחזתי בידיך חבקת אותי אבל את כבר לא חשת בקיומי. לא נעים לי
לספר לך אבל עד היום אני ישנה עם אור דולק בחדרי אשר מנסה
להעלים את הפחד שבי.
סבתי היקרה חלפה לה כבר שנה ואיני מצליחה להאמין שאת כבר לא
אתי.
שלך:
אוהבת לתמיד
לימור |
