לפרק הקודם http://stage.co.il/Stories/305347

ראשונה פגשתי את האמת. המציאות שלי אמרה לי שחייבים למהר,
עוד עכשיו, עוד השעה, כי האמת רק יוצאת לאור ואנחנו לא רוצים
לפספס אותה. הזכרתי לה שלילה.
"אהההה, נכון, טיהי..." מלמלה המציאות הישנה והמעופפת שלי
במבוכה, מזייפת תנועות של סידור -שיער כאילו-הכרחי ובועטת
בפחית כתנועה אינסטינקטיבית. נזכרתי שגם אני פעם הייתי עושה
ככה, טוב, המציאות הישנה שלי.
הגחליליות זהרו על חלונות הבתים, מסתכלות לנו בעיניים, מקשיבות
לצרצרים שצרצרו ולקרפדות שקרקרו. אח, הקור, השלווה, ההרמוניה.
אם תקשיב טוב תוכל לשמוע בשעה זו גם את התרנגולים שהקדימו
זמנם, אותם התרנגולים שוודאי חושבים שגם הקדימו את הביצה.
טיפשים. אור ראשון של בוקר הורה לתרנגולים הרגילים שהגיעה
שעתם-לקרקר והללו פצחו בסימפוניה הבלתי מושלמת (שלעד לא תושלם,
עד שייגמר העולם ואז נדע שלא יהיו יותר בקרים להשלים את אותה
הסימפוניה - שזה סוף העולם. אבל בינתיים העולם ממשיך והמנגינה
לעולם לא נגמרת), ציוצי הציפורים התלוו עתה לקרני -האור
המתפשטות באופק הבהיר ומולנו היא התהוותה לפתע, בלי שום התרעה
מוקדמת, האמת.
תמיד רציתי לפגוש את האמת... לשאול אותה את כל הדברים החשובים,
כמו, אם באמת קיבלתי 94 באנגלית ומה אורן חושב עליי, אם הפיתה
לא תיפול עליי בפעם הבאה שאני אפתח את המקפיא, אם יהיה שלום.
והנה סוף סוף, עומדת מולנו האמת בהתגלמותה.
מה פתאום אמת עירומה, חשבתי לעצמי, דווקא מתלבשת טוב. סימנתי
לעצמי לשאול אותה אחר כך מאיפה החגורה - בלי שום ספק שאקבל את
התשובה הנכונה.
"אמת! מה המצב, אחות שלי?" אמרה המציאות שלי וטפחה לחברתה על
השכם.
כששמעה אמת את השאלה הזאת החלה מתפצלת, לאחת, שתיים, שמונה,
מאה, מליון!!! אמיתויות שונות, הם התחילו לדבר ולדבר ופשוט לא
הפסיקו! זה היה נורא!
"הכל כזה מושלם! אני כל כך מאושרת!" "הכל בזבל המצב בקאנטים -
אין מצב אפילו! אין שלום אין חיים אין אהבה" "אני מאוהבת!"
"אני רוצה מסטיק" "מגרד לי במאחורה של הברך" "קיבלת 94
באנגלית" "יש אלוהים!" "בודהיזם לשלטון"
האמיתויות דיברו ודיברו וכל הזמן סתרו את עצמן, לא יכולתי
יותר, הרגשתי שאני עומדת להתחרפן!!!
"די כבר!!!" שמעתי את עצמי צועקת.
בתנועה מהירה כמו על-ידי מחט לא קיימת התפוצצו האמיתויות אחת
אחרי השניה, כעת נותרה האמת האחת והיחידה, הבודדת, שרועה על
הקרקע מותשת ושרוטה.
"בחיים. יותר. אל. תעשי. את זה --"

לרגע הייתי בשוק. תמיד אמרו לי שיש אמת אחת. ורק היא הצודקת.
אמת אחת כמו הוכחה מתמטית, שתוכל להכריע את כל הדעות התפלות
כולן וכשתבוא ברבים כולם יוכלו לדעת מהי באמת-באמת האמת
האמיתית, אותה האמת על פיה יש לחיות, לאכול, לשתות, לנשום,
להאמין. מה קורה פה? חשבתי לעצמי.

המציאות שלי אמרה שזה ממש בולשיט ומה פתאום היא מתפצלת ככה כמו
סוף של שיער ועושה בושות.
הסברתי לה את מה שגיליתי עכשיו, שמלבד נקודות הראיה השונות,
שבגללן לכל אחד מציאות שלמה משל עצמו, דבר שמפריח לחלוטין את
המונח "מציאות כללית" - טוב, זה כבר כולם יודעים - אז בנוסף
לזה, גם אין אמת אחת - כי אפילו בתוך מציאות מגובשת אחת קשה
למצוא משהו אחד נכון ואמיתי, בכל כולו.
עכשיו כשאני חושבת על זה - זה בעצם כל כך ברור! שום דבר בעולם
לא מוחלט. מרוצה מעצמי, גררתי את המציאות שלי אחרי ונפרדתי
לשלום מהאמת.

המשך - http://stage.co.il/Stories/306390