האמת היא? שאני כותבת עכשיו בלי ממש לדעת על מה אני כותבת ולאן
זה הולך להתפתח. פשוט כותבת...יכול להיות שיצא מזה וידוי אישי
סוחף ומצמרר ויכול להיות שזאת פשוט עוד טיוטה מני רבות שהולכת
להיזרק ברגע שהנקודה האחרונה תראה נוכחותה על דף הנייר.
כשאני חושבת על זה אני אף פעם לא יושבת לכתוב בידיעה מוחלטת על
מה שהולך להיכתב וזה גם לא ממש מפריע לי...
למה אתם שואלים? אז אני אענה לכם.. כי אני חיה על ספונטניות.
כן, ספונטניות זאת דרך החיים בשבילי.
יום אחד ידיד שלי בא אליי הביתה אמר לי "הגר, בא לי להתפרע, בא
לי לפרוק עצבים בגלל הזונה הזאת שהחליטה שאני לא בשבילה יותר"
אמרתי לו סבבה ואחרי שלוש שעות היינו באילת, צונחים בחופשיות.
ככה זה בחיים לנצל תרגע, לא לחשוב אפילו לשנייה. כי כשאתה
מתחיל לחשוב אתה מתחיל להבין דברים וכשאתה מתחיל להבין דברים,
זאת הדרך הבטוחה ביותר לאבדון. לא אוהבת לחיות באבדון...רוצה
להיות בשליטה מלאה כל הזמן...ובשביל להיות בשליטה צריך להיות
מודעים למה שקורה, אבל בלי להבין. הבנה של החיים, של היקום, של
תפקידנו בעולם...את מי זה מעניין החרא הזה? אני פה וזהו אז אני
אחיה עד הסוף עם כל הריגושים וכל הסכנות. לא שמה זין על אף
אחד.

הדוגמא הכי טובה לזה זאת הפעם הראשונה שלי...תראו לי נערה אחת
שלא חלמה על היום הגדול הזה...מוסיקת נשמה טובה ברקע, קטורת,
נרות, יין טוב, ורדים וכמובן מיטה זוגית עם מצעי סאטן אבל
בחייאת...כמו שכמות הנערות שחולמות על זה גדולה, ככה כמות
הנערות שבסוף מוצאות עצמן במושב האחורי של האוטו עם מישהו שהן
הכירו חמש דקות לפני. אז לא...אני הכרתי תבחור בערך חודש. הוא
ברמן. הגבר הכי סקסי שראיתי בחיי. הסקס פשוט נוטף ממנו כמו
מים. ואי אפשר היה להתעלם מהעניים הירוקות שבלעו אותי מהרגע
הראשון. יצאנו לאיזה פאב נחמד באזור ושתינו...נשמע נחמד לא? רק
שאני החלטתי לחגוג עוד קצת אז עישנתי קצת גראס שהוא נתן לי. מה
רע? כולם הרי עושים את זה לא? ואני...אני הרי חיה את הרגע
זוכרים? בלי לחשוב בלי להבין בלי לשים זין...פשוט חיה. אז
חייתי. לא נדרשה יותר משעה בשביל שאני אהיה בהיי טוטאלי ובסופו
של דבר מצאתי את עצמי במושב האחורי של האוטו שלו, נטולת בגדים,
והוא חודר לתוכי באגרסיביות מפחידה. פעם הראשונה שלי.   ומה
עוד? החרא הקטן לא שם אפילו קונדום. במזל לא התפתח אצלי איזה
תינוק קטן. מה שבטוח...זה בהחלט היה משהו שאני לעולם לא אשכח.
אתם בטח חושבים לעצמכם: "יאללה גם כן, סתם עוד שרמוטה עם חלום
מנופץ" . אז יודעים מה? אתם צודקים. ולא איכפת לי.

אין לי ממש מושג למה בכלל אני מספרת לכם את זה. אבל אני בטוחה
שאתם מרותקים. הרי כל אחד רוצה לשמוע על הזיונים של השני ועל
כמה שהחיים של זה מימינך מסריחים. וכל זה בשביל מה? בשביל שאתה
תרגיש יותר טוב. אז תעשו לי טובה כולכם ותחסכו את הצביעות כי
אף אחד מכם לא יותר טוב ממני וכולכם פה אחד אחד אוכלים את אותו
החרא. סיגריות, סמים, זיונים, משפחות לא מתפקדות, חברים
בוגדים...כולם אותו החרא. לא יעזור...

החיים מצחיקים אתם יודעים את זה? לא רק שהם מצחיקים אלא אנחנו
כמו כלי משחק בשביל זה שאחראי על החיים...נו הזה שמתיימר לדעת
הכל וכביכול להגן עלינו. כן, אלוהים. גם כן אלוהים. הורג אותנו
אחד אחד כמו זבובים. לוקח אנשים טובים שיהיו לו מלאכים ולנו
משאיר את האלה שמבצעים בעבורו את השליחות. כל אותם רוצחים
ואנסים שהורגים לא רק אנשים אלא גם נשמות. אתם יודעים...יש
הרבה אנשים...אבל אם יש משהו שאני למדתי זה שאמנם יש הרבה
אנשים אבל מעט מאד בני אדם. ידיד טוב לימד אותי את זה, ויום
אחרי שדיברנו כל הלילה הוא פשוט מת. מת מדום לב. הלך לישון
ויותר לא קם! ולמה?!
כי אלוהים רצה עוד מלאך!!! אז הוא לקח לו מלאך.

ואם כבר הזכרתי שהחיים מצחיקים. קיבלתי עכשיו טלפון.
מזל שידעתי לנצל כל רגע בחיים בצורה טובה כי ככה בספונטניות
חטפתי איידס.
אז אני מניחה שאלוהים רוצה עוד מלאך...
לפחות הוא ספונטני.