אלה ברק / נדידה לאחר מסע |
צעדתי עונות על המדרכה
פתאום הכל סגריר
עוד לפני שהשמש ברחה
נשארתי אני אל שביל הליכה
פחדתי
יראתי
פחדתי שמא יסתדר הטבע בלעדיי
זהו, הוא הטבע שבחוץ כשעצם את עיניי
והטבע שבפנים, הזה הוא שבתוכי
בגלל מה שבפנים, הפנים ישאר חשוך
מה יקרה כשהפחד ידעך אל תוככי אנוכי
ללבלב אותך, ללבלב אותי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|