|
מישהו אמר לי פעם שהמילה הכי חזקה היא השתיקה
אני מסכים איתו
אני בכל זאת כותב את השורות האלה
בגלל שלצערי אי אפשר לבנות מהשתיקה משפט
קראתי את מה שכתבת
לא ידעתי איך לחשוב
לא ידעתי מה לומר
עברתי עליו שוב ושוב
שורה אחרי שורה
בית אחרי בית
עד שנמאס
עד שנשברתי
לא הצלחתי להבין
את בכלל רוצה שאני יבין?
2 בבוקר
ואני באמצע שום מקום אבל ממשיך לרוץ
החברים הכי טובים שלי עכשיו הם כמה מנורות רחוב ורמזור מקולקל
יש ריח מוזר של סתיו למרות שעכשיו קיץ
ומדי פעם עוברות מכוניות עם מוזיקה בווליום גבוה
אולי ההוכחה היחידה לקיום חיים פרט לשלי
בין הרמזורים אני עוצר ושואל את עצמי אם אני מעדיף להיות
עכשיו
על תורן של ספינה טובעת או על כדור פורח
עדיף להיות עצוב מאשר להמשיך לחיות בבועה ,אבל למה להיות עצוב
אם אפשר להמשיך ולהשאר אדיש?
למרות שיש לי תחושה מוזרה שקצת הגזמתי
אולי זה בגלל שאני לא מזהה כבר את ההורים שלי
או אולי בגלל שאפילו המראה כבר התחילה להתעלם ממני
אחרי שעה של ריצה הגעתי לגן ציבורי
מצאתי ספסל
ישבתי עליו , הוא היה דיי נוח
הסתכלתי למעלה
המשכתי לחשוב עליך ועל מה שכתבת
ככול שהמשכתי לחשוב עליך הראש שלי צנח כלפי מטה
עד שבסוף מצאתי את עצמי שוכב ב-3 בבוקר על הספסל
המחשבה האחרונה שעברה לי בראש לפני שנרדמתי הייתה
לעזאזל... אני עדיין אוהב אותך... |
|
|
היי אמנון,
מצטער שלא הגעתי
לארוחה שלך ושל
ורדה אתמול,
פשוט נתקעתי
בפקק.
התיישבתי בתוך
פקק של בקבוק
קולה וזה היה
נורא נחמד, עד
שגיליתי שאני לא
יכול לקום.
אפרוח ורוד
מסביר לאמנון
ז'קונט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.