צללנו מתהומות רחוקים
לתוך אפלה נצחית,
שטים בים של צללים
לקראת אוקיינוס הרוחות.
הירח רוצח באכזריות
את האחרונה שבטיפות השפיות,
מלטף את זאבי הלילה.
עיני ההרים החודרות
שורטות ננעצות,
ברכות מטילת אימה.
מיוזעים אפופים
חותכים את וורידי החיים שנותרו,
מפליגים על רוחות קרות.
מהירות מהפנטת
לתוך עינינו שועטת,
רומזת לעולמות אחרים.
יערות שקופים סוגדים
לאלוהי הכוכבים הכסופים,
משתטחים על אדמה מדממת.
עפים בין כעסים
בגידות והזיות,
לתוך הסדר המושלם האחרון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.