מתוך עולם שכולו טוב, היא פורחת,
עולה גבוה למעלה,
אצל הרבה אנשים היא מתארחת,
אין עוד דומה לה.
היא נהנית מתשומת הלב שהיא מקבלת,
לא שוכחת לחייך ולהמטיר חיבוקים,
את הפרחים היא מנצלת,
באה בלי שום הסברים או נימוקים,
אך אז, בדיוק באותו הרגע,
הוא מגיע, זורע הרס ופגע,
חוטף אותה אל העולם השחור,
משתיק כל שיר ומזמור,
שולח את מלאכי השנאה,
הופך את העולם לכפיות וקנאה.
כולם מנסים לעזור לה לברוח,
אך זה קשה והיא חסרת מנוח,
אבל אז הם מגיעים, בזמן הנכון,
השלום, החברות ואותו הפזמון,
הם מצליחים להתגבר, על אדון השאול והיגון,
לתוך מחבואו הם נכנסים, שותלים פרחים לבנים,
מחלצים אותה מתוך הכעס והרשעות,
ומחזירים את האהבה לתוך עולם החיוביות.