קמתי היום בבוקר והחלטתי שזה יהיה יום נפלא, מוזר להחליט דבר
שלא בשליטתך, למרות שיש האומרים כי אתה שולט בגורלך,וכל מה
שתאמין בו יקרה, כמעט כולם יודעים שזה לא ככה, ושאנשים אחרים
שולטים בצורך הבסיסי הזה שלנו להיות מאושרים.
אבל בכל זאת כבר החלטתי, היום הולך להיות יום נפלא, והתחלתי
במעין מסע של שכנועים עצמיים . אז היום הולך להיות יום
נפלא,אחרי הכל אני החלטתי את זה.

צחצחתי שינים ושטפתי פנים, בעודי ממשיכה לחשוב על איזה יום
נפלא זה הולך להיות, השמש זורחת, הציפורים מצייצות, והמזג
אוויר נעים- מעונן חלקית עד בהיר כדברי החזאי. אני טיפוס
חורפי, אבל קצת שמש אף פעם לא הזיקה לאף אחד נכון?!

נפש של אומן, זוהי נפש מתייסרת שאינה מוצאת את עצמה בעולם
המוזר הזה, שכמובן, אם נראה לך שהעולם מוזר אז אתה הוא בעצם
המוזר, השונה, זה שלא חושב כמו כולם, וזה רע? זה רע לא ללכת
בעדר של אנשים
להאמין בצורה עיוורת לאדם שמנהיג אותך, ולוותר על העקרונות שלך
בכדי להיות חלק ממכלול אנושי שצועד יחד.
לדעתי מוזר הוא מי שלא הולך לפי תחושות ליבו שלו, מוזר הוא מי
שהולך בצורה עיוורת אחרי מישהו, מוזר הוא מי שאינו מאמין
בעצמו, שכן אדם המאמין בעצמו לא יוותר על דברים שהוא מאמין בהם
רק כדי להיות חלק ממשהו.

אבל נורמלי הוא אדם שמתאים לדפוסים חברתיים קבועים ( המשתנים
ללא הרף) ואני, שאינה הולכת אחרי העדר, אינני מתאימה לדפוסים
חברתים אלו  אחשב ללא נורמלית, ובמקרה כזה אעדיף לעולם לא
להיות נורמלית.
יצאתי מהבית בעודי ממשיכה ומשכנעת את עצמי כי זהו יום נפלא.
הוא התחיל על רגל ימין ואין שום סיבה שימשיך בדרך אחרת.

אני הולכת בלי לדעת לאן, אבל משום מה הרגליים שלי מובילות אותי
בדרך המוכרת, הרי אינני צריכה לחשוב לאן אני הולכת , כי אני
יודעת, כי רגליי כבר לוקחות אותי לשם. בלי להבין למה אני פונה
ימינה וממשיכה ללכת, אבל למה אני הולכת לשם בכלל? בגלל שהחלטתי
שזה יהיה יום נפלא אז אני בוחרת בשיגרה מוכרת, ופה מתבקשת
השאלה : "שיגרה זה רע?" וגם אם כן, אז מה כבר אפשר לעשות ,
ישנם דברים שנהפכים לשיגרה גם בלי שנשים לב ואז מה, אז גם זה
רע, גם זה כבר משעמם?

אבל מה אני כבר יכולה לעשות בלי רשיון, ובלי מקום מיוחד ללכת
אליו.
אני מכירה את עירי טוב מדי ואין כבר מה לעשות, אין לאן ללכת,
מוזר אבל גם אין עם מי להיות.

החלטתי שזה יהיה יום נפלא, ואיך זה יכול להיות כזה כשהצביעות
חוגגת ואתה לא הוזמנת למסיבה?
למה אדם שמחייך ומנופף לך לשלום מהקצה השני של הרחוב חושב
עכשיו בטח בליבו על איזה חרא של בנאדם אתה, ואם הוא חושב ככה
אז למה הוא מנופף לך בכזאת אדיבות לשלום, ואני יודעת שהוא עושה
זאת מתוך צביעות , ובכל זאת בחיוך מאולץ והנפת יד מסורתית לאות
לשלום אני אני מחזירה לו ברכת " בוקר טוב, יום נפלא הא?"
אז עכשיו זה כבר אבוד אני חלק ממעגל הצביעות , שכן יכולתי
להמשיך ללכת ולהתעלם, אבל בכל זאת בחרתי לענות.

אדם מוצא את האושר שלו בדברים הפשוטים של החיים: ארוחת צהרים
טובה, חבר ישן שנזכר במכשיר הנפלא - הטלפון-, ספר טוב המספר את
רחשי ליבך, ואז מתחילות המחשבות, איך הסופר הכיר אותי טוב כל
כך, ואתה מבין שבתור בנאדם אתה מקשר הכל לעצמך, וכמו שהחלטתי
שהיום הולך להיות יום נפלא, החלטתי שהספר שאני קוראת עכשיו
מספר את סיפור חיי, אגוסנטרי כמעה, אבל זו עובדה שאדם אוהב
לשמוע על עצמו , והרבה.

החלטתי שזה יהיה יום נפלא, ומשום מה אני שוקעת במחשבות ותהיות
ממשוכות על אופי האדם, והדברים שאנחנו לא יודעים: לכל אדם יש
יעוד מסוים משהו שהוא צריך לעשות, אז מה היעוד שלי, מה אני
בעצם עושה פה?

החלטתי שזה יהיה יום נפלא , ובעצם גם מחר יכול להיות כזה
ואז מה?