וכשרובי לחץ על הכפתור הוא היה מאושר. הייתם יכולים לראות אותו
שם, בכלוב, כולו מזיע, מכווץ, לוחץ על הכפתור שוב ושוב, עם מבט
של טירוף בעיניים. זה לא תמיד היה ככה.
לא, פעם רובי היה נורמלי. פעם רובי לא שבר רהיטים על חתולים.
וגם לא טלויזיות. הייתה תקופה שהוא לא שבר כלום. יש אנשים
שיגידו לכם שהוא גם היה בונה ומתקן.
רובי נדפק בגלל יולנדה. ויולנדה גם כן הייתה קצת דפוקה, אבל
אני לא יכול לומר לכם באיזה אופן. יולנדה הייתה שמנה, והיא שמה
הרבה יותר מדי איפור. גם כשהיא נולדה, היה לה יותר מדי איפור.
היא התפרסמה בעקבות הפלא המוזר הזה בעיתונים. ובילדותה הייתה
בת טיפוחם של חברת לוריאל פריז. ובכל זאת, משהו דפק אותה, וזה
לא היה המייקאפ, וגם לא היותה שמנה.
ורובי נדפק בגלל יולנדה, ולקח לו זמן לקלוט שהוא נדפק. ועוד
יותר זמן לקלוט שיולנדה היא זו שדופקת אותו. וזה די ברור שהסדר
לא יכול להיות הפוך. רובי לא יכל לדעת שיולנדה דופקת אותו ורק
אז להבין שדופקים אותו. זה חייב להיות לפי הסדר שאמרתי או בו
ברגע. וגם בו ברגע, אני מניח, הפעולה הפסיכולוגית שהתרחשה
במוחו של רובי הייתה לפי הסדר שאמרתי.
ורובי נדפק בשביל יולנדה. וכשרובי לחץ על הכפתור הוא היה
מאושר.

4/11/2003