היה היה פעם איש, אשר חי בבית יפה וגדול בעיר. האיש היה סוחר
ועסקיו שגשגו ופרחו. היו לו ארבעה כלבים יפהפיים ונאמנים, אשר
מדי פעם שוחררו מן הבית כדי לטייל ברחוב. ביתו היפה של הסוחר
משך את עיניהם ולבבותיהם של כמה משכניו והם קינאו בו מאוד. יום
אחד, כאשר יצא אחד מכלביו האהובים של האיש לרחוב, נבהלה ממנו
ילדה קטנה והשכנים שראו את המקרה קפצו על ההזדמנות לדווח
למשטרה על כלבו ה"מרושע" של האיש. העירייה באה ולקחה את הכלב
לצהלות השכנים, אך בימים הבאים האיש המשיך לתת לכלביו לטייל
בחוץ. השכנים כעסו מאוד והתלוננו, אך האיש לא אבה לשמוע. כך
יום אחד, אחד השכנים קנה רובה וירה בכל הכלבים המקסימים והוא
וחבריו פרצו לביתו החביב של הסוחר והשחיתו אותו. האיש המסכן
הצליח להימלט מן הבית וברח מהעיר. הוא מצא שטח באזור שמחוץ
לעיר והקים בו חווה גדולה, אך הבעיה הייתה שכדי להקים את
החווה, האיש היה צריך לגרש מן השטח קבוצת זאבים ענקית שהתגוררה
בו. הזאבים הכעוסים ניסו להילחם באיש, אך ללא הצלחה - הוא
השתלט על השטח. לבסוף השלימו הזאבים עם המצב ומצאו מקום חביב
בקרבת החווה להתגורר בו. הם התמקמו בו והמשיכו לחיות את חייהם
כרגיל, אך כמה מהם עוד לא שכחו את ביתם הקודם ואת מה שעשה
האיש. יום אחד האיכר החליט להגדיל את חוותו המשגשגת, דבר שכלל
פלישה נוספת לשטחם של הזאבים. הזאבים התרעמו ובעוד רובם המכריע
העדיף להמשיך לחיות את חייו כרגיל, התארגנה קבוצת זאבים קטנה
להתנגדות ומלחמה באיכר. הייאוש וחוסר הברירה גרם להם לפעול.
מדי פעם אחד מחברי הקבוצה היה נכנס לשטח החווה וטורף כבשה,
משחית מכונה או רומס את הגינה. כך נמשך העניין במשך מספר
חודשים, עד שיום אחד (במקרה היה זה יום השנה לגירוש ומות
הכלבים האהובים) נמאס לאיש מפרעות הזאבים הלוחמים והוא לקח
רובה ויצא מהחווה. הזאבים המתנגדים ראו את האיש ורצו להתחבא
ביער, אך האיש מחפש הנקמה ירה בכל משפחות הזאבים התמימים
והמסכנים שחיו בקרבת החווה בשקט. זאבות, גורי זאבים וזאבים
זקנים - האיש ירה בכולם.

כך, כיום, לצד התמונות לזכרם של ארבעת הכלבים האהובים והבית
הישן, תלוי רובה מפוחם ופרוות זאבים מלוכלכות בדם. ניתן היה
לחשוב שהאיכר, שכל כך ידע צער וכאב בעברו, לא יקפח גם הוא חיים
תמימים, כשם שעשו ליקרים לו.

הערה: יש לזכור שמשל הוא אף פעם לא דיוק של הנמשל ובדרך כלל
מעט מוגזם לשם הדגשת הרעיון. תחשבו מעט, לפני שאתם תוקפים
בתגובות.