נפגשנו על החוף, אבל לא בבגדי ים. באנו לעסקים. היא הפשילה
שרווליה, פרסה שמיכה על החול, התיישבה והכריזה "אני סבורה שלא
תוכל לסרב להצעה הזו. באנו לקראתך בידיים רחבות". ואני מהנהן,
יודע את אופי הסיטואציה, מתיישב גם כן על החול ומוציא מכיס
חולצתי המחויטת עט. "תחתום כאן" היא אומרת "וכאן". גם שם היא
ביקשה שאחתום. וחתמתי. וחייכנו חיוך "העסקה בוצעה בהצלחה".
והיא קמה, ואמרה "כיף לעשות אתך עסקים. תתחדש".
ולא שמעתי ממנה יותר. והיא לא שמעה ממני. ואני עוד כאן, על
החוף, עם חולצתי המחויטת, ועטי היוקרתי, ומסמכיי החתומים,
והחוף ריק. ומשעמם לי. ובא לי למכור אותו.
18/8/2003 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.