מוזר,
לא היה לכם ממש אכפת ממני כשהייתי ברחוב, נכון?
שם זרוק לבד בלי כסף, עם אותם בגדים בלויים כל יום,
בלי אוכל בלי כלום. למי היה אכפת אז?
אבל עכשיו פתאום כזה עניין מסביבי.
נכון אני מודה עשיתי את זה. לא אמרתי שלא ואני גם לא אגיד.
כבר שנים שהמלחמה שלי היא בעיקר בעצמי... בשעמום הזה.
פעם הייתי הולך ברחוב ומחפש חנויות ודברים לקנות. אולי אפילו
לקנות לעצמי איזו מנת פלאפל או משהו, והיום מה שאני מחפש זה
בעיקר אוכל בפח.
אז כן משעמם ברחוב. לא קל לחיות ככה.
אני נלחם בעצמי, בשעמום, ברעב אבל לאף אחד לא אכפת, נכון?
אז למה עכשיו אתם נזכרים? כי הפעם בחרתי לפגוע במישהו אחר ולא
בי?
עשיתי את זה אני לא מכחיש.
אני רצחתי את הבן אדם הזה. מי שזה לא יהיה.
אין לי מושג בכלל מי זה. למה שיהיה לי מושג?
הרי עשיתי את זה מסיבה אחת בלבד: הייתי צריך משהו בשביל לצאת
מהשגרה.
חשבתי הרי לאף אחד לא אכפת ממני אז למה שיהיה אכפת ממה שאני
עושה?
כנראה שברגע שזה לא קשור רק בי אז משהו משתנה שם אה? שם במחשבה
שלכם בתודעה שלכם.
רצחתי, הרגתי בן אדם. אתם יודעים מה, אמרתי שזה מוזר שפתאום
אכפת לכם מה עשיתי. אני חושב שבעצם אכפת לכם מהאיש ההוא.
טוב הוא כבר לא חוזר.
ולאף אחד בטח לא אכפת ממה שאמרתי כאן ולמה עשיתי את זה.
הרי למי בכלל אכפת מהומלס זרוק ומסכן שעכשיו הוא גם רוצח שפל?