מרגישה  שאני רודפת אחר דבר בלתי ניתן להשגה, כמו לנסות לתפוס
רוח עם הידיים.
צוחקים יחדיו ונהנים מחברתו של כל אחד מאיתנו, יחדיו מאושרים
ומנסים לא להעלות דברים כואבים.

ישנה אהבה בינינו, מרחפת כמו הילה מעל ראשינו אבל לפעמים עובר
איזה ענן שחור ומכתים את היופי והשמחה שנוצרו ומתחילים סימני
השאלה והתהיות; אנחנו צריכים להיות יחד? אני מרגיש חנוק ורוצה
להרגיש חופשי מה לעשות?! אני הוא הדפוק אין מה לעשות, נכון אתה
הוא הדפוק אבל גם אני לא מושלמת אך ההבדל בינינו הוא שאני
אוהבת ולכן עושה הכול כדי לא לדפוק את כל העסק והוא, מוותר כי
כשקשה אז הכי קל לוותר על הכול!

הוא אוהב אותי כך הוא טוען ולפעמים אני מרגישה שבאמת הוא אוהב,
אבל בלי לשים לב טון דיבורו משתנה, עצבני פתאום וקופצני, חוששת
לפעמים להוציא הגה מפי מפני איזה טעות שאומר מבלי לשים,
אני לא כזאת באופיי, אני תמיד מגיבה לדברים שנאמרים אלי או עלי
אבל יודעת  לשמור על פרופורציה מסוימת ולא להגזים תמיד
בתגובותיי, יש לי טקט נכון אבל חוששת שלמרות כל היתרונות הללו
אני אפרוץ את הגדר בצורה לא נכונה.

אני לא פוחדת ממנו, ממעשיו או תגובותיו בצורה אגרסיבית ובוטה
או אפילו אובססיבית אבל מניסיון רב ומר אני מנסה רק להיות
מאושרת ואני באמת מאושרת איתו, הוא עושה אותי בן-אדם מאושר וזה
טוב כי אני בטבעיות לא אדם כל כך שמח אבל כן שמחה בחלקה! אני
מאמינה בכל ליבי שאנחנו צריכים להיות יחדיו למרות הקשיים הרבים
(ויש לא מעט) שאספר בהמשך.

אני לא רוצה להישמע אדם רדוד ותלותי כי אני לא ואם המחשבות עלו
בראשכם אז זה בגלל שאתם לא רואים את הדברים מבפנים וכמובן לא
מכירים אותי מספיק (בכלל), אני מאוד מורכבת ומתוסבכת עם עצמי
לפעמים (מודה באשמה) אבל אני אדם טוב והעיקר שאוהב!
חוץ מזה בעצם לא אכפת לי מה חושבים עלי העיקר שטוב לי עם עצמי
ומאושרת וגורמת לאנשים האהובים עלי אושר מרבי ואכפתיות וזה מה
שחשוב!

לא שכחתי את אופיר, עליו דיברתי קודם, הוא אהוב ליבי ויקר
לבבי, אדם טוב והגון ואולי זה נשמע שקצת עשיתי ממנו אדם רע אבל
הוא לא.
אני מודה שיש לנו בעיות כמו שהזכרתי קודם לכן ואכן יש לנו וכדי
להבין למה אני אומרת בעיות פשוט אומר שתי מילים שיבהירו את
הכול; מרחק, אמא.
עכשיו אפשר לשמוע את ה"אהה" מהראשים ואת ההבנה ולאחר שאמרתי מה
הן הבעיות גם אסביר אותן די לפרטים; מרחק; אני גרה במרכז של
ארץ ישראל היפה שלנו ביישוב די יפה על הים איך שנקרה ( זה לא
אומר שאני אוהבת לגור כאן!) ויקירי גר בצפון, עיר מאוד יפה
לדעתי וכן גם היא קרובה לים והמרחק בינינו בנסיעה של מכונית
(לא לשכוח שארצנו קטנה וקשה להגזים), הוא שעה וחצי.
בשביל אנשים כמונו שאין לנו מכונית משלנו, כסף רב (אם בכלל
במקרים מסוימים) אז לא קל להיפגש ולהיות כל השבוע יחד כי
לשנינו כמו לאנשים אחרים יש את הדברים שלו ועוד סדר עדיפויות
שונים ומשונים ולכן אנחנו נפגשים סופי שבוע כמו כל זוג שני
במדינה.
זה תקציר למרחק ועכשיו אעבור לאמא;
כמו כן אגדיר יותר נכון את האמא שלו, הבעיה היחידה שאפשר לומר
על הורים כשזה ב"קנטים" הוא שהיא פשוט שונאת אותי! מהיום
הראשון ועד עכשיו לא מצאנו סיבה מספיק טובה לדעת למה, פשוט
ככה! שונאת כי ככה היא החליטה.
ובגלל שהיא שונאת אותי היא עושה לאופיר וגם לי את המוות ולכן
גם בגללה אנחנו לא יכולים יותר להיות יחד והוא זה שצריך לבוא
בעיקר אלי (המשך לבעיה הקודמת), טוב לא אמשיך לפרט כי אני
יכולה לכתוב ספר שלם על זה ולכן אפסיק.

אז איך אסיים?! אני לא יכולה, אוכל רק להשאיר מאין סיומת
קטנטנה שלא מזיקה לסיפור כי ההמשך יבוא; לא משנה אם לא ממש
אוהבים אתכם העיקר לאהוב את עצמכם וכך תפתחו אל העולם מאושרים!