|
כל האירועים שהיו לי בהשלמת צו ראשון.
לסדיסטים בלבד!
היום (ה-26.6.01) היה לי השלמת צו ראשון...
והנה מה שקרה...
קמתי השכם בבוקר בשעה 10:00 והייתי מת מעייפות כי לא ישנתי
הרבה...
התקשרתי לאמי לשאול אם היא יכולה להסיע והיא נענתה בחיוב.
לאחר מכן בסביבות השעה 10:20 אמא התקשרה לפלאפון ואמרה שלא
תוכל להסיע ולכן אני צריך לעלות על אוטובוס מס' 45 בכצנלסון
איפהשהוא.
ולכן התקשרתי למוקד דן שכמובן היה לו את המזכירה המעצבנת (נא
הקש 1 לבלה בלה נא הקש 2 לידה ידה ידה...הבנתם את המסר) לבסוף
קבלתי כתובת וניתקתי.
התקשרתי לאמא כי היא בקשה וסיפרתי לה איפה לעלות אז היא אמרה
שזה לא טוב כי זה רחוק אז שוב התקשרתי ואמרו לי הפעם מקום קרוב
יותר בכצנלסון ליד כיכר נח.
שוב דברתי עם אמא ואז יצאתי. כמובן שלא מצאתי את התחנה ליד
כיכר נח והתחלתי לשאול אנשים כמובן שנתנו לי את התחנה של
הכיוון השני...
לבסוף הצלחתי למצוא את התחנה ואחרי מספר דקות הגיע האוטובוס
עליתי ושאלתי יפה את הנהג אם זה מגיע ללשכת גיוס והוא ענה כן
שאלתי אם לשכת גיוס זו תחנה אחרונה והוא אמר כן. ככה נסענו לא
יוד כמה זמן בדיוק והגענו ליעד המבוקש - תחנה אחרונה. שאלתי את
הנהג איך מגיעים ללשכת גיוס והוא מלמל משהו אז התעלמתי. ירדתי
והתחלתי לשוטט ולשאול אנשים לבסוף שאלתי אחד שבדיוק חזר והוא
אמר לי "רד עד הסוף פנה ימינה ברחוב ליסיגיניסדשינ משהו כזה
ותמשיך הרבה כי זה רחוב ארוך שני צמתים ואז ימינה שוב ותראה את
זה"
הלכתי לפי ההוראות מצאתי את הרחוב והתחלתי ללכת בשלב מסוים
ראיתי גדרות אז חשבתי לעצמי שזה קרוב אז פניתי. הגעתי
לאיזהשהוא בסיס אבל לא ללשכה ולכן שאלתי מישהי והיא נתנה לי
הוראות איך להגיע.
הגעתי סוף סוף ללשכת גיוס וחיכיתי במודיעין. נכנסתי לביניין
ונתנו לי שוב את הכרטיס הלבן המגעיל (מי שלא היה בצו ולא מבין
אז לא נורא) אמרו לי ללכת לקומה שנייה מחשב סגול שתיים, כמובן
שהלכתי לאחד אבל לא נגרם שום נזק. המשכתי לאחד העברתי את
הכרטיס ואמרו לי שאני חמישי בתור.
וככה הדקות עברו האנשים נכנסו ולמי לא קראו... לי. אז העברתי
את הכרטיס שוב ורשמו "אינך אמור להעביר כאן את הכרטיס. תחנה
הבאה - יציאה. בשלב זה הייתי כבר די מעוצבן כי עוד לא עשיתי את
הבדיקה.
נכנסתי לרופאת עיניים והיא אמרה חכה שהחיילת תחזור במבטא
סובייטי. חיכיתי וחיכיתי ונמאס לי אז חזרתי לקבלה ואמרתי את
שקרה. אמרו לי ללכת לחדר 207 לחלון וזה מה שעשיתי שם הסברתי
שוב את מה שקרה והיא התקשרה לרופאת עיניים ואז חזרתי לשם. ואז
נכנסתי והיא אמרה עכשיו נשים לך טיפות עיניים ושמה. ואז היא
אמרה לי לחכות בחוץ ושתקרא לי שאלתי כמה זמן זה ייקח בערך והיא
אמרה בערך חצי שעה (בשלב זה הייתי שם בערך שעתיים ולפני שיצאתי
חשבתי שזה ייקח בערך 15 דקות). חיכיתי חצי שעה דברתי קצת עם
יוני וחזרתי ואז הכל הלך חלק משום מה ונכנסתי והיא התחילה
לבדוק ואחרי כמה דקות היא סיימה ושחררה אותי. ירדתי למטה
להחזיר את הכרטיס ויצאתי הבניין.
עכשיו למי שלא מכיר את הטיפות האלה הנה הסבר קצר: הטיפות האלה
מרחיבות את העישונים בערך מה שקורה כאשר נמצאים בחושך. ולכן
כואב כשיוצאים החוצה לשמש. אבל בגלל הטיפות האישונים נשארים
רחבים למשך יום יומים ולכן אם נמאים בשמש במשך הזמן הזה בלי
משקפי שמש אז כואבות העיניים. כמובן שאני את משקפי השמש שלי לא
הבאתי והתחלתי את המסע לחיפוש האוטובוס הנכון (מס' 55) עם
העיניים סגורות כדי להגן מהשמש. דבר ראשון התקשרתי לשיר
והסכמנו שהיא תעזור להגיע לכיוון הבית שלה (קרוב לתחנה) שיר
התבלבלה ואמרה לי לפנות ימינה. וככה התחלתי לפנות ימינה
והלכתי... בדרך עברתי עוד בסיס חניון ואז הבנתי שהיה צריך
שמאלה. אז חזרתי את הכל והגעתי שוב ללשכה. ופניתי שמאלה
והתחלתי ללכת את הדרך שעשיתי בהתחלה. לבסוף הגעתי לתחנת 55
ואחרי בערך 2 דקות הבנתי שזאת התחנה לכיוון השני (לא היה מצוין
במפה לאן זה) לבסוף הבנתי איך להגיע לרחוב של שיר והגעתי לתחנה
(סוף סוף) לא הייתי בטוח שזאת התחנה וזכרתי שאמור להיות שופר
סל קרוב לשם ידעתי שאם אני אלך לבדוק אם יש שופר סל אני אפספס
את האוטובוס אבל לקחתי את הסיכון. הלכתי וראיתי את השופר סל
שמחתי והתחלתי לחזור לתחנה בערך 30 מטר לפני התחנה האוטובוס בא
(איך לא?) והייתי צריך לרוץ בערך 20 מטר. עליתי על האוטובוס
בדרכי הבייתה וירדתי במקום הנכון לשם שינוי (כל מה שנשאר היה
לי ללכת כ-20 דקות הביתה, אל תשכחו שאני מת מכאבים בעיניים).
וככה הלכתי ועצרתי בדרך אצל יתי והוא היה במקלחת, חיכיתי הוא
יצא התלבש ואז סיפרתי לו את מה שעבר עליי הוא צחק נתן לי לשתות
ואחרי כמה זמן המשכתי ללכת הביתה עם הכאב ראש והגעתי הבייתה!!!
(למרות שלא האמנתי שזה יקרה זה קרה).
דברים ששכתי ויש להזכיר:
1.באיזשהוא שלב נתקעתי בחוט תיל.
2.למרות שזה נראה ששיר לא עזרה לי בכלל זה לא נכון היא עזרה לי
מאוד (תודה רבה רבה שיר)
3.כל הסיפור לקח בערך 6 שעות!!!!
הכי חרא זה שכל היום ה$!@% הזה הייתי בלי עדשות ובקושי
ראיתי משהו!!!
אז זה מה שהיה לי ביום ה 26.6.01 מה איתכם? |
|
|
ברגעים אלה אני
מתעמלת על שרירי
הנרתיק שלי.
יעיל לכמה וכמה
דברים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.