רחוקה, קרובה
עשויה מעורות של כמעט אהבה
צומחת, נובלת, בצל החמה
מאבדת את עצמה
אוספת טיפות של אושר לתוכה
ובטיפות של, כאב היא בוכה
וזה שורף לה בבטן בפנים
עד שהיא צועקת אלוהים
קיים
או לא
קיים
כבר לא יכולה ללכת
בשקט לאיבוד
כשבעולם שלכת
והזמן שנותר לה מדוד
חיה בעיר בטון זרה
בתחושה אסורה
ככה זה כשבלילה קר
אתה נעקר
ממקום למקום
מחלום לחלום
אז גומעת מים צלולים
משלולית עכורה
נאלמות המילים
ממשיכה בלי ברירה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.