אירן... (חיה בהונגרית) סבא קורא לסבתא... מחלק פקודות כמו
בצבא! תביאי לי תעשי לי... הכל מושלם הכל מסודר ובמקום1 הלחם
חתוך פרוסות פרוסות מדוייקות כאילו נמדדו עם סרגל סבא מדוייק!
הכי מדוייק שאפשר. הסכין של הלחם תמיד במקום. התרופות של סבא
בסלסלה הגדולה מסודרות אחת על השנייה. סבא מבקש ממני להביא לו
אותה ומוציא סדרה של כדורים יום יומית בכל הצבעים האפשריים.
ולוקח אותם אחד אחד... לפי הסדר. תמיד יושב בכסא בפינה של
השולחן ליד הרדיו טייפ הקבוע שלו בשעה הקבועה מאזין לחדשות
ונשען על היד עם הראש. ככה סבא. סבא גפטו. ככה קוראים לו. ככה
אבא קורא לו. סבא בונה הכל ידיים של זהב. המיטת תינוקות
הראשונה שלי הייתה פרי ידיו. וגם הארון שלי סבא בנה לנו שעון
גדול לבית. שעון מלכותי ויפה. הכי מדוייק! הכי! סבא זורק מדי
פעם חיוך כשהוא רואה שמישהו נהנה ממשהו שהוא עשה. תמיד כשאכלתי
אצל סבא וסבתא סבא היה מסתכל עליי ומחייך. יודע שטעים לי! פה
ושם שואל אם אני רוצה עוד משהו. סבא בן אדם מחושב ישר איש קשה
וקשוח מאד. הוא מסתיר רגשות בצורה מצויינת כאילו התאמן על זה
שנים. הוא לא מראה אהבה. אך לפי המעשים והמבטים הישירים המבטים
הקטנים לשבריר שנייה שחודרים עמוק מאד. לא קיבלתי מסבא נשיקה
אף פעם. אני נתתי לא תמיד. כי הוא הקשה! הוא הקשוח! כי הוא
החסר רגשות. האיש שלא נופל לדבר שנקרא רגשות. הייתי נותנת לו
נשיקה בלחי ומהנהן בראשו. כאילו סימן שהוא אישר אותי. מדי פעם
מזמזם איזה שיר... סבא הוא איש גדול למשפחה. הוא אוהב חוכמה.
סבא קשוח מאד! ותמיד היה לי צורך להרשים אותו איך שהוא. לראות
אם הוא ישבר ויתנהג קצת אחרת. שיהיה רך יותר. תמיד רציתי שיהיה
רך יותר. אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת אותו מאד. הוא סבא שלי
ואני כן אוהבת אותו כי הוא המשפחה שלי. התרגלתי אליו כבר. אני
מכירה אותו. בפסח תמיד היה מאושר הוא בראש השולחן! קורא את
ההגדה... מברך מזמזם מילים וכולם מתרוצצים בזמן שמחלקים
שמחלקים את האוכל. דבר ראשון מביאים לסבא. וסבא מקבל את האוכל
בחיוך רחב! בהוא אהב אוכל! זה עשה לו אושר. (חשוב לציין כי היה
בשואה). כשהיה עושה משהו. אוכל או משהו אחר אולי בונה יוצר
תמיד זה היה הכי טוב! קונה את הדברים הכי טובים! האוכל הכי
טרי... הכי משובח! הוא מדוקדק. הוא רואה את הדברים הקטנים. יש
לסבא גינה מטופחת הוא מגדל אותה כמו בת שלו. משקה ומטפח. גוזם
את השיח שבגינה בצורה של בית. מדהים!
תמיד אותו בית מדוייק. בעץ לימונים תמיד יש לימונים! צהובים
צהובים! יפים! כי סבא טיפל בהם. לפעמים ראיתי אותו סתם שוקע
במחשבות ברק אלוהים יכול לדעת על מה. סבא היה בשואה ועבר הרבה!
הרבה מאד! אבל כלום! הוא קרש! על זה לא שואלים אותו.
סבתא מרימה טלפון לאמא כהרגלה... אבא לא מרגיש טוב. (סבא שלי)
אמא קפצה לסבתא... סבא באמת לא מרגיש כל כך טוב. סבא זקן בן 80
לא הכי בריא בעולם. אבל הכל היה בסדר. הכל ממשיך כרגיל. סבא
בסדר. הגיעו החגים. שנה חדשה. סבא אחר!!! סבא שקט יותר. פחות
מבטים פחות חיוכים. הוא לא הנהן שנתתי לו נשיקה. הגיע חג פסח.
סבא קורא בהגדה ומתחיל לזייף. הוא מדלג על מילים. ואז מגיע
האוכל... הישועה של סבא. סוף סוף... סבא לא מחייך כשהביאו את
האוכל אבל הוא אכל אותו היה לי מוזר היה לכולם מוזר. כבר
זמן... כמה חודשים. סבא לא רוצה לאכול. סבתא קוראת לאמא. אמא
שוב ברה. סבא מנותק לגמרי! שוכב בספרה עם העיניים לתקרה. בוהה
בתקרה כאילו הודבק עליה שד או משהו... אבא אבא... אמא קוראת לו
ומדברת אליו. הוא זורק לה מבט שניים וחוזר לתקרה שלו. לסבתא
הוא לא מקשיב ולא קורא לה יותר. סבתא רק מתרוצצת סביבו... רוצה
ככה? רוצה זה? רוצה פה? רוצה שם? אולי תאכל משהו... סבתא לא
מרגישה טוב. סבתא עוברת ניתוח וסבא קיבל את זה קשה מאד. עכשיו
הוא באמת בעולם אחר. עולם סבא. הוא שם לבד עם התקרה שלו.
הפסיכיאטר מנסה לשאול אותו... לדבר איתו. סבא למה אתה לא אוכל?
שואל... אני לא ידעתי איך לאכול את זה כי סבא הוא קשוח ולא
צריך לדאוג לו!!! אז זה כבר לא ככה. סבא כבר לא סבא. סבא עכשיו
מישהו אחר. לא מדבר. לא פונה. לא מבט לא שומע לא גינה לא אוכל
לא כלום! לא הצלחתי לבכות!!! אבל רציתי... הכרחתי את עצמי.
המצב מתדרדר בצורה מטורפת! סבא ירד בסביבות 10 קילו. ואני לא
אגיד כמו מה הוא נראה אז. כאילו מישהו בא והוציא ממנו את סבא
שלי ונשארה גופה בצורה שלו. סבא נכנס לבית חולים ועבר בדיקות.
סדרה של בדיקות מעייפת מאד. וקשה מאד. מאד. סבא חזר הביתה
לסבתא הוא התגעגע. והיא אליו. וסוף סוף רואים עליו! לא ייתכן!
סבא הפגין רגש! וסבתא בוכה. בוכה ולא מאמינה. איך סבא הקשוח
והחזק נראה כמו יצור מסכן שצריך תמיכה ואהבה יותר מתמיד. ולא
היה חסר לו! סבא שוב נכנס לבית חולים ושוב חזר הביתה. הוא
השתנה לגמרי. וסבתא לא הייתה רגילה לסבא החדש והרחוק. ולא יכלה
יותר. היא לא יכלה לסבול כך. לראות אותו כך. אמא החליטה לקחת
את סבא ועם עזרה של המשפחה הכניסו אותו לבית לקשיש. מיוחד
לאנשים כמוהו שצריכים עזרה. מעון למבוגרים שיעזור לסבא להשתקם.
להשתקם?!?!? סבא שלי כבר לא היה בן אדם!! ברגע שנכנס למקום הזה
הוא לא היה יותר!!! לא יותר!!! הוא דיבר אחרת. התסכל כמו זר!
והתחיל לשכוח אנשים! אותנו את המשפחה! כאב לי! כאב לי מאד!
באתי עם אמא כמעט על יום לשבת איתו לנסות לתת לו אוכל. לדחוף
לו! קיבינימאט! אני מאכילה את סבא שלי! אבל הוא לא יכול להתנגד
יותר מדי. הוא כבר חלש. סבא החזק והקשוח. חלש. סבא שצעק על
כולם לסדר לכולם הכל. עכשיו מסדרים לו. מאכילים אותו. לעזאזל!
צעקתי שיעזבו אותו! הוא יכול לבד זה סבא שלי! כשהיה רגע שאני
והוא היינו לבד האכלתי אותו לאט... לאט. וכמעט התפוצצתי מבכי!
אך לא יכלתי כי יש עוד אנשים בשולחן מסביב. סבא נראה כמו תינוק
מולבש בחיתולים! ומ כנסיים!! וחולצות!! די! לא יכולתי יותר!
רציתי לצעוק על כולם! שיעזבו אותו! שלא ילבישו אותו הוא יכול
לבד! הוא עושה הכל לבד! זה סבא שלי! אכלתי הכל בשקט. בוקר אחד
אמא מקבלת טלפון מבית הקשיש. אבא בבית חולים...תבואי. אמא
חושבת שזה כלום. שזה עוד אחד מהבעיות של סבא העקשן. אמא מגיעה
לשם וחרב עליה עולמה! היא לא מאמינה! סבא. סבא שלי חצי גוסס!
סבא גוסס! סבא קיבל ארוע מוחי בלילה. וצד שמאל שלו משותק לגמרי
ונפוח מאד! סבא מונשם במכונות החייאה שמחזיקות אותו. שלא
יוותר. אמא אמרה לי שלא כדאי לי ללכת לראות אותו. את הסבא
הקשוח שלי. הלכתי. הלכתי ובלעתי כמויות אדירות של רוק וחרדה!
זה לא סבא שלי שם! אני לא מקשיבה לאף אחד שם. אני רק מסתכל ת
על העיניים שלו. שמחפשות לאן להסתכל. ואן לברוח. הוא לא יכול
לזוז לא יכול לתפקד. לא יכול לצוות כמו תמיד. הוא עכשיו מונחה
על ידי מכונה. מכונה מחזיקה את סבא בחיים. את הסבא החזק שלי.
במשך חודשים שלמים אמא ואחותה היו אצל סבא כל יום. כל יום.
מתסכלות שלא יקרה כלום. השדופק ימשיך לרוץ על הצג. בוקר... יום
רגיל ככל הימים. דודה שלי מתקשרת. לאמא בטלפון: בואי... אלו
הנשימות האחרונות... אמא לא מסוגלת לזוז מהמיטה. קשורה והדוקה
לעצמה. והדמעות חונקות את פניה. נושכת שפתיים ומתחילה לרעוד.
אמא מה קרה שאלתי בפחד מטורף! מחבקת אותי... זהו. זה נגמר היא
אומרת. אלו נשימותיו האחרונות. עוד נשימות קטנות... כבדות. לא
קיבלתי את זה. בזמן שאני מחזיקה את אמא שלי. שלא תתפרק...
טלפון... דודה שלי... אומרת: זה נגמר.

 אין גינה. אין עץ בצורת בית. אין חיוך. אין מבט.
     סבא הלך