[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אורורה בוריאליס
/
המפלצת האחרונה

רעד עמום חלף בעצי המחט שביער. עלים רשרשו, אנקות חרישיות
נשמעו. לרגע לא נשמע דבר פרט לקול צניחת השלג מהענפים
הנוקשים.
ואז, בקול טפיחה עצום, נבקעו המים. האגם, שהיה קודם לכן חלק
כראי, נבקע, דגים נסו בצווחות מרעישות, ציפורים התעופפו
בבעתה.
המים הכחולים זלגו במהירות מעל גב המפלצת, כאילו פחדו להישאר
יותר מן הנחוץ על קשקשיה הירקרקים זרחניים.
שמש חיוורת שוותה ליצור המכוער הזה מראה מבהיל עוד יותר,
גרוטסקי. הטבע כולו דמם בפחד וחיכה לבאות.
המפלצת הרימה את ראשה העצום ונעצה את עיניה בשמיים הכחולים
החפים מכל זכר לענן. היא נעצה בהם את עיניה הגדולות המבריקות
והורידה את ראשה במהירות, כאילו התחרטה על תנועתה.
היה נדמה כאילו הכל קפא כלפתע, דמעה זכה ומבריקה התגלגלה חרש
מעינה של המפלצת, בהשאירה שובל מנצנץ על לחיה הירוקה.
הדמעה התקרבה באיטיות אל האדמה החומה - לבנה, נופלת בלא
מעצורים, מתקרבת עוד ועוד, עוד ועוד, עד ש...
בתנועה מהירה, שלא תאמה את מראה המגושם, התכופפה המפלצת ואספה
את הדמעה מן האוויר הריק, חפנה אותה בידה לפני שהתאדתה באוויר.
כל כך הרבה היא ראתה, היא הייתה עוד מההתחלה, מתחילת הזמנים.
ראתה איך הקופים השעירים הופכים בלאט לחלקים ובעלי בינה, איך
הם הורסים את העצים האדירים, משחקים בנהרות האימתניים כרצונם,
הופכים יום ללילה ולילה ליום בעשן ואש. היא ראתה הכל, היא כאבה
הכל. חילופי העונות כבר כמעט ולא הורגשו, הטבע כמעט ונעלם,
העבר כוסה מעטה אפלה ואיש לא שב לראותו.
האדמה זועקת ואין לה מענה, פצעים פצעים עשו בה, והדם שותת באין
מפריע. תמרות עשן עולות מהפצעים החרוכים, ששפתיהם זועקות
באלם.
המפלצת גררה עצמה הלאה, בהליכתה המתנדנדת, היא כבר לא הייתה
שייכת לכאן, היא ידעה. העידן שלה תם ונשלם, היא יכלה לשמוע את
קולות אחיה קוראים לה לבוא, לעזוב את העולם, להניח לעבר. עתה
היא באה. אבל עוד יש תקווה, יש עוד מה לשנות, היא זכרה.
המפלצת האחרונה הסבה את פניה שנית אל השמיים המאירים, אל השמש
הזורחת, אל הציפורים המצייצות, וכאילו נתגשמה איזו תפילת עולם
שייחלה לה כל כך, היא חייכה פתאום חיוך קורן, שהאיר את דמותה
הכה נוראה, ידיה רעדו חרישית לרגע, ואז נפלה חזרה לאגם, נפלה
כדי לא לחזור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אני יוצאת בשיטה
חדשה לפירסום
הסלוגונים שלי!



פרטים בהמשך




לוליטה


תרומה לבמה




בבמה מאז 8/3/04 6:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אורורה בוריאליס

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה