שם בין בתים ושבילים
בין אנשים שמחים, מחייכים
זולגות להן דמעות הקורבנות
אך הן נספגות בשמחה וחיוכים
והציפורים בין העננים מעופפות

שם במקום קטן
מקום שקט ורגוע
נשמע צרור יריות
אשר נבלע בשקט
והציפורים עוד מצייצות

שם ליד יערות ירוקי עד
ליד צמרות עצים גבוהים
עשן אפור מיתמר בשמים
אך האפור נבלע בירוק היפה
והציפורים עוד בשמים

עד שיום אחד זה נגמר
שום דבר לא נשאר נסתר
צרור היריות חרשו
העשן האפור נעלם
הדמעות כבר לא זולגות
ונחשפו להן הזוועות
והציפורים ההמומות
כבר לא עוד משייטות