שוב פעם פספסתי את הישירה המזויינת לחיפה, כוס אומו! הבן זונה
הנהג של המונית שלא אכפת לו שחייל רוצה להגיע לישירה ונוסע דרך
קיבינימאט כדי לדפוק אותך במונה. וזה לא שהוא חושב שאני
ג'ובניק ואז זה היה עושה את זה בסדר. אי אפשר להתבלבל כשאני עם
הצ'ימידן 80 ליטר שלי. והמקוצר והמטולון. למה שג'ובניק ילך עם
מטולון?

-

ראיתי אותה נכנסת לקרון. וישר התאהבתי בה. היא היתה קטנה
כזאתי, מסכנה. חלקה כזאת. העור שלה היה לבן וחלק והשיער הקצר
שלה מסורק כזה והשפתיים קטנות וחלקות ובטח הבטן שלה שטוחה
וחלקה ויש לה עגיל קטן כזה סקסי בפופיק.
היא התישבה לידי - בטח בגלל הכומתה והמקוצר - והיה לה ריח כזה
של הסופר פארם. פעם אחרונה שהרחתי את הריח הזה של הסופר פארם
היה לפני חודש שהסתובבתי עם איה במרכז והיא קנתה את כל הדברים
האלו שלה ואני קניתי את כל הדברים שלי לקו.
פנס וחוט שיפצור ואזיקונים ואת כל הזבל החשוב הזה שצריך שמה
שאתם יכולים רק לדמיין. חגגתי על הויזה של אמא שלי אבל פעם
בחודש לא אכפת לה וגם לי . ואיה קנתה לי אולר כזה משוויץ כמו
לצבא הבן זונה שלהם שיכול להכנס לאדמה לחצי שנה תוך איזה חמש
דקות ושכל החברה שלי בטח יתלהבו ממנו. ואז נסענו לים וזיינתי
אותה שמה על החוף איפה שהעצים עם החול והרעש של הים שפעם גם
אני התלהבתי ממנו. איפה שהברזנו  מביתספר וישבו וקראנו ספרים
ועד שהיא צעקה לי להפסיק כי כואב לה והכל וגמרתי לה בטעות על
החולצה החדשה שהיא קבלה מסבתא שלה שהיא היתה צריכה ללבוש כל
יום שישי כשהם באים אליהם בצהריים לפחות איזה חודש כדי שתראה
שהיא לובשת אותה ועכשיו היא הרוסה והיא לא תלבש אותה יותר.
ואולי זה טוב בעצם כי היא מעדיפה כסף.

-

שכבתי שם על האבנים הלבנוניות בשליטה סורית כמו בחודשיים
האחרונים עם כל הצוות והנשק והאפוד והחרא. והתחלתי לחשוב על
איה. פעם אחרונה ששכבנו באמת היה נורא. בפעם ההיא באמת הכאבתי
לה ואין לי מושג למה. זה רק נהיה יותר גרוע עם הזמן.
חזרתי מחוץ לארץ ועל המיטת מים שלי (כי ירד גשם בלילה וגם לפני
זה שבוע) מכתב מאיה שלי. היא כתבה שזה נגמר. שהיה לה קשה
בפלאפון כי אין קליטה טובה בלבנון והיא לא רצתה להפרד ממני עם
ניתוקים ורעשים אז היא כותבת לי. נמאס לה לחכות שאני אגמור
מסלול ואפילו שכיף לה לספר ככה על חבר שלה שהוא בחוץ לארץ קרבי
וכל זה וסיירת והכל אבל שנה שבע מסלול זה יותר מדי קשה ב ש ב י
ל ה וחוץ מזה זה כבר כמעט כמו טייס. רק בלי הכנפיים והכבוד
והכל אז למה לא הלכתי לטייס בעצם. ונמאס לה שכל הגו'בניקים
מתחילים אתה בדיסקוטקים ואסור לה כי יש לה חבר קרבי. ושזה
הסוף. וגם שאני לא מתחשב והכל בגלל החולצה. לא יכולתי לישון
באותו יום ובכיתי נורא. גם ככה המיטה היתה רטובה.

ובלילה יצאנו למארב וסוף סוף נתקלנו. ראינו אותם מתקרבים
וחכינו לסימן מהמ"מ. התחלתי לרוץ ולא היה אכפת לי בכלל ורוקנתי
מחסנית ועוד אחת והרמתי אחד במטולון וחשבתי על כל הג'ובניקים
שמזיינים אותה עכשיו כשאני שומר עליהם. ויריתי ויריתי ורצתי עד
שהרגתי איזה שלושה ועמדתי מעל אחד והמשכתי לירות ולגמור
מחסניות ועד שהמ"מ תפס אותי ונתן לי סטירה ושאל אותי איך אנחנו
הולכים להסביר לאו"ם 200 כדורים מטווח 0 על איפה שפעם היו לו
פנים לערבי החרא הזה. ופתאום נזכרתי שלימדו אותי שכל הערבים
אותו דבר וזה לא משנה בכלל וחשבתי אם גם לערבי הלבנוני בשליטה
סורית הזה היתה חברה שזרקה אותו כי הוא במסלול של החיזבללה.
ועכשיו היא בוכה נורא כי הוא מת והכל בלי חברה כי היא רוצה
שיזיין אותה בן של איש חשוב במפלגה שלא הולך להלחם כי אפשר
למות כאן.


-

היא היתה חלקה ככה כי היא היתה בת איזה 17 או 16 גג. כל בנות ה
16 חלקות ולבנות ככה עם עגיל בפופיק אבל היא  גם יפה כזה, עם
עיניים גדולות ותספורת של בן. לא יכלתי להסתכל עליה כי איך זה
נראה שחייל עם מקוצר ומטולון מסתכל על ילדה בת 16?
אז הסתכלתי כאילו בחלון בנוף וראיתי את ההשתקפות שלה.
ראיתי את הנוף ואותי ואותה במבט אחד.  
והיה לה את הריח הזה שהזכיר לי את איה ואיך הייתי שוכב איתה
ומכאיב לה כל כך בטעות למרות שלא רציתי. ועל הפעם הראשונה בסוף
ביתספר בים איפה שהיינו מבריזים ושעוד לא הייתי מכאיב לה
בטעות. ואיזה גו'בניק א פ ס מזיין אותה וגומר עליה והילדה
הזאתי מסתכלת עלי מסתכל עליה מסתכל החוצה על הנוף. והיא מחייכת
והכל משתגע לי בראש ואני מתחיל לנשום מהר ולקבל סחרחורת. על
איה והגו'בניקים, הבת 16 הזאתי ומה שהייתי עושה איתה, והמ"מ
ועל הפצעים שיש לי על הגוף ושלא קראתי ספר כבר חצי שנה ולא
ראיתי משחק בטלוויזיה ועל איה שצועקת ומנסה בכוח להשתחרר שאני
איתה.
והרכבת מאיטה, הבת זונה המאספת שלוקח לה איזה חמש שעות חיפה
תל-אביב. וזאתי קמה לרדת בבינימינה. אני לא יודע למה אני לוקח
את התיק והכל ויורד גם ומתחיל ללכת אחריה. ואני רק חושב על
הגו'בניקים, החראות האלה שמסתובבים עם ארוכים וכומתת בקו"ם
ועדיין מזיינים אותה ושהיא עדיין חושבת עליי על חבר שלה הקרבי
שבמסלול כמו של טייס רק בלי הכנפיים והכבוד והכל. ואז אני תופס
אותה וסותם לה את הפה ביד. היא מתחילה לתת מכות עם היד אבל אני
חזק הרבה הרבה יותר ממנה או מאיה בגלל כל הפקל"י כוח והמסעות
והכל שבמסלול.

-

אני דוחף אותה לצריף נטוש בדרך, באמצע השביל עם הפרחים
והציפורים וכל הירוק ומוציא את הפנס ומאיר את החדר. אני אומר
לה שאם היא צועקת אני דופק לה כדור בבטן החלקה שלה, בדיוק
בפופיק, ועוזב לה את הפה. היא צועקת אז אני לוקח איזולירבנד
וסותם לה את הפה. אני מוציא אזיקון וקושר לה את הידיים הלבנות
שלה טוב טוב כדי שלא תוכל לזוז וקורע לה את החולצה והמכנסיים.
והיא כל כך יפה ועדינה והכל. אני מעביר עליה יד ורוצה להרגיש
את כל הגוף שלה ואני לא מרגיש כלום כי הידיים שלי קשות כמו אבן
והעור שלי מלא פצעים ודם ומתקלף. ואני כל כך רוצה להרגיש אותה
אבל אני לא יכול בגלל הידיים המזוינות האלה שמתקלפות ואני רוצה
לנשק אותה בכל הגוף ואין לה שערה אחת בכל הגוף שלה והיא לבנה
ואני לא מרגיש אותה כי השפתיים שלי מפוצצות וקרועות מכל הרוח
והגשם והשלג והחרא הזה בחוץ לארץ. ואני לא שם בליפסטיק למרות
שאמא דחפה לי לתיק כי זה לכוסיות מהנח"ל. ובגלל זה כאב לה בטח,
לאיה. כי לא יכולתי להרגיש אותה בכלל. אני מניח את הראש שלי על
הבטן שלה ובוכה לא יודע למה. והיא לא מבינה מה קורה ואני מנשק
אותה וגם היא בוכה.  והדמעות שלנו מתערבבות ככה עד שאני זז
לקצה של החדר וממשיך לבכות.
ואחרי איזה רבע שעה או שעה או לא יודע כמה היא מתקרבת אלי
ומתחילה לנשק אותי בפה ובחזה ובידיים ובשיער ובבטן השחורה שלי
מרוב אדמה שעוד יותר שחורה ליד הבטן שלה הלבנה והחלקה הזאתי.
ואז אני רואה שהיא מחזיקה את האולר שלי, של הצבא הבן זונה
שלהם, ביד שלה שכבר לא באזיקון ומכניסה לי אותו לתוך הבטן
ומסובבת לי אותה בפנים ויוצא לי כל כך הרבה דם עד שהוא שחור.
ואז היא מקללת אותי ומסתכלת לי... וחותכת. בטח כדי שאני לא
אנסה עוד פעם לאנוס. "למה?! למה?! למה?!" היא צועקת. "למה?!!"
ואז היא קמה ובורחת החוצה. וכשהיא פותחת את הדלת אור נכנס
ושורף לי את העיניים. אני מרגיש את כל הדם זורם לי החוצה והבטן
שלי מתכווצת ומתחיל להיות שוב חושך כי אני בטח מתחיל לאבד את
ההכרה שלי... ואני בוכה. לא כי כואב. לא כואב בכלל. כאב זה
לכוסיות ואין חי"ר בלי כאבים. ואני מתעלף והדבר האחרון שאני
חושב עליו זה שכבר אין לי זין אז עכשיו אני לא יהיה בחי"ר
יותר. כי זה בטח מוריד פרופיל. או לפחות איזה סעיף. בגלל זה
בלשכת גיוס שני רופאים בודקים לך אותו ונוגעים לך בו. וטוב
שאין לי חברה עכשיו כי למה אני צריך. ואם איה היתה חברה שלי,
בטח היא היתה זורקת אותי. וחוץ מזה, בלי זין איך אפשר להיות
קרבי? זה בטח מוריד פרופיל...... או לפחות איזה סעיף....

-

אני מרגיש מכה חזקה על הראש.
אני מסתכל למעלה ורואה את המ"מ שלי צורח ואני לא מבין מה הוא
רוצה.
אחרי כמה שניות אני מבין שנרדמתי במארב והצוות נתקל. אני ישנתי
בזמן שהם הורידו 6 מחבלים. ועכשיו הם יקבלו אותות וסיכות
גדולות ומבריקות בשמש וכבוד ושמעתי גם שיכלו להיות שהצוות יקבל
מקוצררים. המ"מ אומר שלא נגלה וגם אני אקבל הכל וגם את
המקוצרר. כי אם יגלו שישנתי זה די ידפוק את כל העסק. וכולנו
נשב בכלא. אבל לא אכפת לי. אני הולך לקב"ן. שיזדינו הסיכות
והמסלול והמ"מ והמח"ט ותרח"ט וכל החרא הזה. אני בכלל לא אוהב
לרוץ. ולי בכלל לא חשוב כל החרא הזה.
אני רק רוצה לשכב ליד איה.
ושאני יוכל להרגיש אותה...
עם הידיים
והפה.