חיים ישב בקרון הרכבת, כאשר חיוך אווילי על פניו. הוא נזכר
בלילה שעבר עליו.

חושך. אחד המאפיינים המרכזיים של הלילה. מדהים עד כמה שונה
נראה העולם בלילה, ללא מקורות אור שיצר האדם. חיים המשיך לטפס
במעלה הגבעה, כאשר מיטב הציוד הצבאי שבה"ד 1 יכול היה להרשות
לעצמו שצוער כמו חיים יסחב ברישול על כתפיו. לא ברור מי הוציא
את חיים לקורס קצינים, אך הוא בטח לא חשב על חיים עם אפוד,
נשק, מ.ק. ושאר ירקות. בסוף שבוע ניווטים חיים היה על סף קריסת
מערכות. מחשבות אווריריות חצו את ראשו בכל כיוון אפשרי, על
כאלה ומיני שאינן כיפות סמויות או ספירת צעדים. אותו לילה היה
חשוך במיוחד, לאחר ששקע הירח ועננים גבוהים כיסו את השמיים.
חיים היה גולם ונסחב אחרי קונשטטר. קונשטטר הגיע מיחידה סודית
ביותר, שאפילו קונשטטר עצמו לא ידע מה תפקידו בצבא. קונשטטר
היה בחור עב בשר, וכיאה לסטריאוטיפ היה יפה עיניים, חייכן
ונבון. בנוסף, בניגוד לחיים, קונשטטר ידע לנווט, מה שיותר
רלוונטי לסיפור. הוא פילס את דרכו בצעדים בטוחים תוך כדי שהוא
מאשש לעצמו את סיפור הדרך עם המראות שנגלו לעיניו. דיף דיף,
הכל דופק כמו שצריך שמה? השליך קונשטטר לחלל האוויר ועצר. הוא
לא שמע תגובה, ולמרבה ביעותו גם לא שמע את צעדיו הכבדים
והמבולבלים של חיים.

חיים, בטוב ליבו בהרהוריו, נעמד. הוא שם לב שדמותו האימתנית של
קונשטטר נעלמה מן האופק. חיים לא איבד את עשתונותיו. בקור רוח
השמור לגיבורים, דווח בקשר שקונשטטר אבד בחשכה. דממת אלחוט
בקעה מהמכשיר, שדמה באותו רגע למשקולת יותר מאשר כעזר כנגדו.
חיים קיבל החלטה פיקודית להשאיר את הקשר בשטח בצד אחיו הסלעים,
באנלוגיה להשלכת שקי חול מכדור פורח. חיים זכר משהו בתדריך
לגבי גבולות גזרה, אך מה זה גבולות גזרה? בכל תדריך הוא שמע
משהו לגבי עיניין זה, אך מעולם לא ממש הבין למה זה קשור. חיים
בחן את מרכולתו, וביצע הערכת מצב זהירה. כל עזרי הניווט היו עם
קונשטטר, והדבר היחיד שהיה לו היה מנות המזון הקצובות, כלומר
ארבע שקיות במבה.

קונשטטר לא התרגש. הוא ידע שכל מה שחיים צריך לעשות הוא ללכת
דרומה עד שיגיע חזרה לבסיס. הוא לא יכל להבין עד כמה חיים אהבל
כיוון שלא היה מסוגל, גם אם היה מתאמץ, לראות את העולם דרך
עיניו  הירוקות אך קצת פוזלות של חיים . קונשטטר עצמו לא היה
מודאג. הוא יכל לסיים את הניווט ללא עזרת גולם כזה או אחר, ללא
בעיות מיוחדות. קונשטטר לא היה טיפוס שיאבד את קור רוחו. באותו
רגע פערה האדמה את פיה ובלעה אותו באבחה.

קונשטטר לא התרגש. הוא עבר סדרת בליעה על ידי אמהות שונות,
ביניהן אמא אדמה. אור חזק הציף את פניו, וחיזיון של עט ענק,
וסביבו מקלדות מעופפות, התגלה לעיניו ההמומות של קונשטטר. הוא
ידע עכשיו עם מי יש לו עסק.
קונשטטר, ככה עושים בלגן? רעם העט.
פניו של קונשטטר נשארו רגועות, אך הוא ידע מה מצפה לו.
האם השם בוריס מזכיר לך משהו, קונשטטר?
קונשטטר השפיל מבט.
האם העובדה שאתה מפקד פלוגות הסער אומר לך משהו, קונשטטר?
קונשטטר ירה בחזרה, למה את כולם מזכירים, את שטוכס, את
שולטהייס, כולם דמויות מוכרות פרי עטו של אפרים קישון,  ואותי
לא מזכירים...
מה הסיפורים האלה לך, רעם העט, הרי אני יודע שאתה פה רק כיוון
שהמחבר רצה להכניס לסיפור זיקה ליצירותיו של קישון (כאן התערב
המחבר והבהיר לדמויות שאסור להם להזכיר אותו, על פי הקוד האתי
הלא כתוב של יחסי דמויות - מחבר). בכל מקרה קונשטטר, אני מחזיר
אותך לספר הסאטירות הראשון, ואפנה את בקשתך למוספי התרבות
השונים. נעלמו.

חיים ישב בקרון הרכבת, כאשר חיוך אווילי על פניו. הוא נזכר
בלילה שעבר עליו. אולי ביתו הוחרם על ידי הבנק, אך בתחנת הרכבת
בלילה יש טיפוסים משעשעים, וגם מצא לעצמו קרון נטוש, שחשב
שהתאים לבניית חיים חדשים.