[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רם אם
/
זה היה

זה היה קיץ, בעצם חורף, אולי אביב... למען האמת, זה לא ממש
משנה. ישבנו בים, או שזה היה בקניון, בכל מקרה, שירה ואני
ישבנו ביחד והיא בדיוק סיפרה על איך היא ורועי, החבר שלה כבר
חודש, התנשקו סוף-סוף, איך איתו זה לא כמו עם כל השאר, כמה
שהוא מיוחד וכמה שהוא אוהב אותה. היא אמרה עוד כמה דברים, אבל
לא ממש הקשבתי. הייתי עסוק בלחשוב על למה לא לקום ופשוט לנשק
אותה עכשיו, פה, מול כולם.
אז חשבתי על רועי. רועי, החבר הכי טוב שלי מאז שבכיתה דל"ת
הצלתי אותי מהבריון ההוא יוגב, והוא תמיד היה שם בשבילי. גם
אז, לפני חצי שנה, כששירה הגיע לכיתה וישר איך בהפסקה כששנינו
ניגשנו אליה, ראיתי שהוא רוצה אותה, גם אז אמרתי לו "קח אותה.
זה בסדר, אני לא אפריע."
תמיד הייתי כזה, מקריב דברים בשביל אנשים שאכפת לי מהם,
וחודשיים שלמים הוא דחה אותה כדי שאני לא אפגע.
בסוף הם התחילו לצאת ודווקא אז אני ושירה התקרבנו. היא רצתה
להכיר את החבר הכי טוב של חבר שלה. יותר נכון, היא רצתה שאני
אספר לה עליו, אבל אני לא כעסתי, הייתי שמח שהיא רוצה לדבר
איתי בכלל. דיברנו קצת ומפה לשם נהיינו ידידים ממש טובים.
לעיתים קרובות, אם הייתם בודקים עם שירה אז היא הייתה איתי, עם
רועי, או עם שנינו ביחד.
אמא שלה כבר צחקה עלינו פעם ואמרה ששירה זכתה במבצע של קחי חבר
וקבלי אחד מתנה. שירה גיחכה, חיבקה את רועי ואמרה שזה לא אותו
דבר. אז הלכנו לחדר שלה וגלשנו קצת בנט.
רועי היה הכי בוטח שבעולם. לא היה אכפת לו שאני ושירה מבלים כל
כך הרבה זמן יחד. הוא ידע שהיא אוהבת אותו ואני חושב  שהוא
יודע שגם לי אכפת ממנו. בת'כלס, ישבנו שם אני ושירה לבד. רק
אני והיא ועוד איזה 400 אנשים שאף אחד מאיתנו לא הכיר, אבל חוץ
מזה היינו לבד. אז, באותו רגע כשאני חשבתי על זה אני חושב שגם
היא הבינה, כי היא פתאום השתתקה והביטה סביב. או אז, אני לא
בדיוק זוכר פרטים, היא קמה ונישקה אותי נשיקה על הלחי. כזאת
נשיקה של בוקר טוב כשרואים מישהו, אבל אז היא הסתכלה לי
בעיניים והתיישבה שוב.
שאלתי אותה בשביל מה זה היה והיא שתקה ופשוט חייכה ואמרה לי:
"כי מגיע לך." היא שוב הביטה לי בעיניים.
היום רועי ושירה לא חברים, לפחות לא במובן ההוא. הם עדיין
ידידים מאוד-מאוד טובים, בערך
כמו שאני והיא היינו, אבל אני והיא כבר לא ידידים, לא מאז
הקניון, או חוף הים או אולי הקולנוע... אני לא זוכר בדיוק. עוד
חודש אנחנו נהיה חברים כבר שנה שלמה.
רועי בדיוק סיפר לי על איזו בחורה חדשה שהוא מצא אתמול
במועדון, ימית. הוא אומר שאני חייב לראות אותה, אבל לא ממש
איכפת לי. יש לי את שירה, עם העיינים העמוקות והמבט החודר.
הנה היא באה. אני צריך לסיים לכתוב. עכשיו אנחנו יוצאים לסרט,
אני רועי והיא. לא יודע מה בדיוק הולך לקרות שם. רועי ידאג
לעדכן אותנו בסוף.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
הבדיחות שואה.
אנ חייב לציין
עובדות רק שהן
מצחיקות או
מהוות ביקורת,
ולא כשהן נועדות
לשם הפרובוקציה
בלבד. לתשומת לב
זה שחותם
אדולף.

מבקר הסלוגנים


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/3/04 14:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רם אם

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה