לא יכולתי שלא לחשוב עליה. לא יכולתי שלא להראות את חיבתי
לאותו שם. הדבר היחיד שעליו אני חושבת, ועם-זאת, הדבר היחיד
אשר ממנו אני חוששת. רעד קל עובר בי כל פעם שמילה זו עולה
באווירה שמסביבי. הנשמות שעולות בזמן שיחתי על אותה מילה
מפחיד, מראות לי עד כמה לאותה מילה משונה יש השפעה עצומה על
העולם האמיתי.

חלום על הדבר המשונה הזה. הדבר שאין לו שם. עולה הוא באוויר,
בניחוח מר-מתוק ומכחיש את היותו בהיבט קצר ומוזר על פני האדם
שעליי חושב. ובכל זאת, הדבר שאין לנקוב בשמו, מפני שאין לו
אחד, משפיע על העולם בצורה יוצאת דופן. משנה את דרך החשיבה של
כל איש ואיש, מראה לנו עד כמה העולם אכזרי, ועם זאת עד כמה הוא
פשוט מרהיב ביופיו!

מילה משונה זו, שאין לה שם שניתן לנקוב בו, הרי היא אותה מילה
שמרתיעה אותנו מחיינו. אותה מילה שמחזירה אותנו לימי ילדותינו,
ומשנה את אופיינו. אותה מילה-שהעובדה שנמצאת באווירת מקום
מסוים, מסוכנת מאוד.

אנו בני-אדם, במידה כזאת או אחרת, ועודנו נושמים וחיים, אך רק
עד אשר לא נהיה יותר בין החיים ונאבד לנצח, נשכח מאותה מילה
מאיימת. המילה הגרועה ביותר ועם-זאת המילה העדינה ביותר
בהיסטורית העולם, היקום, הגלקסיה וכל הגלקסיות האחרות באשר
הם...

אהבה. דבר משונה, לא מוחשי ולא מוכח למין האנושי!
דבר אשר לעולם לא יתן לנו ללהרגיש מסופקים לגבי עצמנו ובני
זוגנו.