זה קרה לפני שלושה וחצי חודשים, אחת מהכיתה שלו אמרה לו שיש
אחת מהשכבה שממש רוצה אותו.
היא הייתה בטוחה שהוא יסכים, כי לאחת כמוה כל אחד ישמח.
אך הוא חייך בביישנות, והודיע כי הוא לא רוצה לפגוע אך הוא לא
מעוניין.
היא הייתה בשוק, לא האמינה שהוא אכן מסרב, דרשה לדעת אם יש לו
מישהי אחרת. הוא חייך בביישנות וענה שלא.
הוא חזר הביתה ונשכב במיטתו, בהה בתקרה שעליה מודבקים כוכבים
זוהרים בחושך ילדותיים שכאלו.
ובדיוק כשהתכוון לפרוץ בבכי, צעקה אמו כי הארוחה מוכנה.
הוא אכל במהרה, שטף ידיים וחזר לבהות באותם כוכבים המציפים את
תקרת חדרו המלא שמחה וצבע.
הוא עצם את עיניו ודמיין את עצמו מחזיק לה את היד, ונותן לה
נשיקה, הוא התאמץ גם לחשוב איך זה יהיה לשכב איתה, אך הוא מייד
קפץ והתעורר, רץ למקלחת, שטף את פניו משהו כמו שלוש פעמים ואז
החליט שכדאי גם להתקלח.
כשסיים את המקלחת הוא לבש בגדי ערב ואפילו עניבה, הסתכל במראה
משהו כמו שנה, ואז הרגיש מגוחך. פשט את בגדיו ונכנס למקלחת
בשנית.
למחרת הכל היה שונה, זאת אומרת רגיל כאילו השיגעון של אתמול לא
היה קיים.

לא עברו יומיים והוא ראה את אותה בחורה מתנשקת עם אחר, אחד
גבוה ושרירי, כחול עיניים, ושיערו הגלי נופל על מצחו.
הוא בהה בהם דקות ארוכות בעודו מקלל, כעוס, ומכווץ שפתיים.
לאחר שהיא צעקה עליו שיפסיק לבהות, הוא התחיל ללכת לכיוון ביתו
ברגלים כבדות ונגררות. כשהגיע לביתו פשט את בגדיו ועשה מקלחת
אחת, קרה, ארוכה.
הוא יצא מן המקלחת, עוד רטוב וערום, עמד מול המראה הגדולה
בפרוזדור,
התבונן בעצמו ולא ראה דבר.
לפתע התחיל לצחוק, צחוק מתגלגל כמו שכבר מזמן לא צחק, ואז צעק
צעקה גדולה.
הוא החל לשיר ולקפוץ ולרקוד, כך ערום וטבעי, כל החושים
התערפלו, זאת הייתה הרגשה של שחרור גדול משהו כמו להקיא, הוא
אכן הקיא, הקיא את הכל, וכמו אחרי צעקה גדולה או הקאה טובה,
הוא החל לבכות.
הוא נכנס למיטה והדמעות ממשיכות עוד  לזלוג.
החליט להישאר בבית לעוד שעות, לעוד ימים לעוד שנים.
למחרת אמר שהוא חולה ואמו הסכימה שיישאר, הוא נשאר במיטה
יומיים,
מלבד שירותים לא עשה דבר, כך ערום ובודד בתוך מיטתו.
לבסוף החליט כי עליו לצאת, התקלח התלבש ויצא אל העולם,
שונה רענן חשוף ולא מוגן.

הוא הלך לבי"ס, הביט בכיתה, ורצה לצעוק את מה שגילה, אך הוא
ידע שהוא לא יכול ככה סתם, כי אנשים לא מבינים ככה סתם.
בהפסקה היא באה, שאלה אותו למה הוא כעס עליה אתמול.
הוא ענה כי ככה, היא לא וויתרה ושאלה אם הוא קינא, והוא ענה
שכן שמאוד.
היא צעקה שאין לו זכות כי הוא לא רצה, והוא ענה בשקט שלא בו
אלא בה.
היא צחקה ולא הבינה למה, הוא חייך בביישנות וענה: "אני הומו זה
הכל".
היא נהייתה רצינית ושאלה איך הוא יודע והוא ענה שהוא פשוט
יודע.
היא הוסיפה מלמול על כך שזה מוזר כי הוא גברי, ואמרה כי הוא
צעיר ואלי הוא לא יודע אך הוא ענה לה כי הוא יודע וזה בטוח.
היא נתנה לו חיבוק ואיחלה בהצלחה והוא ידע שהוא צריך גם חיבוק
וגם הצלחה.

הוא נכנס לביתו פשט את בגדיו, התקלח, יצא והביט במראה ערום
ורטוב.
החל לצעוק ולשיר ולדפוק על הדלתות, הוא השתגע, הוא שמח, הוא
כעס ובכה.
איש לא היה יכול להבין, איש לא היה יכול לדעת, שלראשונה בחייו
הוא הסתכל על עצמו במראה ככה ערום ונקי, והוא ראה, הוא ראה את
עצמו כמו שהוא, ראה את האמת האמיתית שהיא רק שלו, הוא ראה את
עצמו לנצח.
תגידו שהוא חולה, תגידו משוגע, תגידו מתרומם, הומו, סיסי או
פייגלך,
הוא לא עיוור ולא שקרן, הוא הודה באמת הקשה מכולם הוא הודה
בעצמו מה שאף אחד מכם לא יכול מסוגל או רואה.