נשמתי משמיעה זעקה, היא צווחת, קוראת לך,
מתחננת, היא זקוקה לך.
רוצה להרגיש אותך אליה שוב חודר, רוצה ששוב תגרום לה
לאהוב אותך יותר ויותר.

בלעדייך, היא מרגישה ריקה, נותרת חשופה, צריכה אותך
כל דקה ושנייה, להרגיש אותך בדמה.

היא אינה עצמה כאשר אתה אינך לצידה,
רוצה להרגיש את החום, העוצמה, לא משנה לה מתי
אפילו בכל דקה מזמנה.

מתמסרת אלייך כל כולה, נשמתה, גופה, הכל, הכל שלך.

רגשותיה עליה שולטים,
ולעצמה נשבעה שתשמור לתמיד אמונים.
גם הדמעות נעצרו, ביחד עם מחשבותיה, בים של רגשות נסחפו.

וגם כשתמות, נשמתה תפרח מגופה,
תשאיר אותה שוכבת, דוממת, איפשהו שם,
בעולם של דממה.

היא תצא בחיפוש אחר אהובה,
ולא תשקוט עד שאותו היא תמצא.

הפעם, היא תחדור אליו, תזרום בדמו,
היא תלחש לו מהתת-מודע שהיא עדיין פה.
ותכריח בעוצמתה שכה רבה, לאהוב, ולהתמסר, רק לה.

לבסוף היא תפרוץ חור בליבו ותקח את נשמתו,
הם ייהפכו לנשמה אחת טהורה, בעולם של דממה,
בו גופה וגופו שוכבים, דוממים, כשהם עצמם, בנשמתם,
מתחזקים, מתאחדים,
      ולעד, הם יישמרו  אחד לשני אמונים.