את כל טיפות הגשם אמתין
לשובן של ציפורי החירות
לניסיוני שיכוון
לבורותי שתלחץ על ההדק
לנכונותך להתחלק בשלל

בימים האחרונים של החורף
אנדוד להיכן שהמילים מתארכות
ושקיעתן
הססגונית טובה גם לברי הדעת
ולא רק לברי המזל

את לילותיי עד אז אעביר
ביכולתך להתחלק עימי
ובכל זאת להשאירני שלמה.
את הדמעות אפזר להרוות.
את שמיי שהתרוקנו ממעוף
אכסה באדמה

את ספרייך אקרא בשקיקה
את שיריי אקיא בשתיקה
אמחק זיכרי, בעדינות, בגילופין
מבין ידייך שחונכו לאחוז
והשכילו להפר.
אנדוד למקום בו הימים
מעבירים את הדעת
ולא אני מבינינו אעז

לבקש שאשאר


                 (17.2.04)