זה התחיל בשנות השבעים המאוחרות. מאוחרות מדי לטעמי. היום כל
סמרטוט נהיה לי מלך. אז הדבר היחיד שהחזיק אותנו היה שלא היה
לנו כסף לעזוב. אני כבר לא הייתי צעיר, מניה וביה לא אבא ואמא.
החלטתי שאני חייב לעשות עם עצמי משהו. קראתי לאבא לשיחה. אבא
הוריד לי סטירה עם כפכף. עד היום יש לי סימן של סוליה בלחי.
לחבר'ה סיפרתי שהלכתי מכות בדיסקוטק. אז זה עוד היה סיפור.

אמא ואבא לא ראו שזה מגיע. אם מנשה לא היה אומר להם, הם בטח עד
היום היו יושבים על אותו עסק. הם היו מאוד מאושרים שמה, אבל
מנשה ידע שאין סיבה שזה ימשיך. הם היו תלושים מהמציאות, ובכלל,
מי ידע אז מה זה מציאות ? אולי לפעמים צריך להסתכל רק קדימה,
ולא לחטט בפצעי העבר כמו שאבא ואמא עשו. אבא בהתחלה לא התרגש.
זאת לא היתה הפעם הראשונה שהוא שומע על רעיון כזה או אחר. לאבא
היתה הבנה עמוקה יותר של המציאות, הוא ראה דרך עולם המושגים של
אמא. אבל מה זה חשוב עכשיו ? בר פלוגתא. יום אחד הגיע אלי
בוללו, השכן מלמעלה. אמר לי - עזוב עכשיו את כל השטויות, תן לי
מאה אלף שקל אני מארגן לך מכה כזאת שחבל לך על הזמן. אמרתי לו,
מאיפה אני מביא לך עכשיו כזה סכום ? אז הוא אומר לי הכלב, לך
קיבינימט, אני אמצא מישהו שילך איתי. אמרתי לו, אין בעיה, תן
לי כמה שעות. לקחתי את האקדח של אבא, זה שהוא השתמש בו כדי
לירות בחתולים להנאתו, וקפצתי לבנק. שיחקתי אותה עיוור בכניסה,
כדי שהשומר יחפף אותי פנימה. חיפף אותי. באתי לפקידה ואמרתי
לה, אני יש לי אקדח ביד, עכשיו תביאי לי על המקום מאה אלף שקל
מזומנין ותקילין. היא אומרת אין בעיה, אבל מתחלקים חצי חצי.
אמרתי לה אז בואי איתי אחר כך לכתובת כך וכך, נחלק את הכסף.
נתנה לי את הכסף וברחתי. רק אחר כך ראיתי שהיא הביאה לי כולו
500 שקל, וגם המשטרה באה לכתובת שאמרתי לה ועצרו אותי. הרגשתי
טמבל לגמרי. אמרו לי יש לך שיחה אחת. התקשרתי לבוללו שיבוא
לשחרר אותי בערבות.

במשפט אמרתי שבכלל לא היה לי אקדח, ואם היה לי לא הייתי יודע
איך להשתמש בו, אני כולי בן בקושי חמש. אז בוללו קם ביציע וצעק
שאני משקר, תיכף רואים עלי שאני יותר מזה. איזה אפס. בכל מקרה,
השופט אמר שכזה אהבל הוא עוד לא ראה. אמרתי לו, גם אתה די
טמבל.

אולי זה לא היה רעיון כל כך טוב.

אחרי ששהותי בכלא נקטעה באבחה (!) אחרי שני שלישים מהתקופה
המיועדת, שלחו אותי למוסד לעבריינים צעירים. את מי אני רואה
מיטה מעלי ? את בוללו. אמרתי לו, בוללו יא שועל, מה אתה עושה
פה ? אז ההיא מתחילה לצרוח אני לא בוללו, תוריד את הידיים יא
טינופת, אתה משוגע ועוד כאלה. מסתבר שזה לא היה בוללו, אלא
עובדת סוציאלית. מסתבר שמרוב שדפקו לי את הראש בשולחנות בחדר
אוכל בכלא , הלך לי פייפן המוח משהו על הכיפאק, וכל בחורה שאני
רואה, על המקום אני חושב שזה בללו. אמרתי לנוירולוג - לא כל כך
מפריע לי,  אבל מה יקרה שאני באמת אראה את בללו ? אז הוא אמר
לי, בוא נפגיש אותכם ונראה.

איך שראיתי את בללו ידעתי שזה הוא. אז בללו התחיל להגיד לי
שהבן שלה מת, אחרי שהוא הכיר איזה פקידה בבנק שהיתה מומחית
בפנג-שוי, ועל כל הדלת של השירותים אצלה היה מראה, ובללו האהבל
נכנס עם הראש במראה ומת על המקום.