אני שונאת אותו,פשוט שונאת..
שונאת את המחשבה האינסופית הזו שאני רוצה אותו כאן, לידי...
שונאת את המחשבה שלו אני זקוקה, שונאת את ההכרה ביני לבין עצמי
שאני אוהבת אותו...
פשוט פאקינג אוהבת אותו...
אני שונאת את העובדה שאני מוצאת את עצמי פוקחת עיניים ומשתרעת
על המיטה ואז שוקעת במחשבות של "מה הוא עושה כעת..." אני שונאת
את זה פשוט שונאת.
אף פעם לא חשבתי שאני אהיה כ"כ חסרת אונים, כל כך זקוקה למישהו
שלי... כל כך אוהבת שזה כבר דביק...
אתמול היה יום האהבה -
היה נפלא...י ותר מדי נפלא... מצאנו את עצמנו שוכבים במיטה
הגדולה שלו, אוהבים כל כך, מנשקים ומלטפים אחד את השני עד כדי
אובדן חושים, נטפנו משוקולד ומאהבה.
קשה להודות,אבל הייתי מאושרת, הייתי בעננים...
למחרת,החברות התקשרו ושאלו איך היה ואני נאלצתי להודות שכן...
פשוט נהניתי... נהניתי מכל הארוחה שהוא הכין לכבודי, הנשיקות
שהרעיף עליי וכן - אפילו את כינויי החיבה שפעם הייתי מקיאה
מהם.
אני מוצאת את עצמי מביטה במראה, עמוק לתוך אישוניי ושואלת את
עצמי - "מה קורה לך? הפכת להיות למאוהבת חסרת תקנה" ניסיתי
להכחיש ולמר שזה לא נכון, פשוט יום האהבה מוציא ממני את הצד
הרומנטי שלי, אבל ידעתי שאני משקרת לעצמי...
אז הנה, כאן ועכשיו, אני מודה בפניי עצמי ובפניי כולם. אני בן
אדם מאוהב חסר תקנה! אני אוהבת אותו עד כדי איבוד שליטה.
זה קצת קשה להודות, כי פשוט איך אבדו גיבורים... אבל כשחושבים
על זה, לא הם הגיבורים, הם לא גיבורים שהם חוסמים את עצמם בים
של רגשות, בים של מחסומים. הגיבור האמיתי הוא האדם הנכנע
לאהבה, שמודה שכן...הוא אוהב... והוא כמו כולם!
כי בסופו של דבר כולנו כאלה... כולנו נועדנו להיות חלק מאוהבים
שבסןף נגעלים מהמחשבה לשינוי המחריד שעברו.
אני חושבת שלכל סיר יש מכסה, לכל מזלג יש גם כף ולכל מתנה ישנה
עטיפה... אבל לפעמים צריך לדעת להיפתח אל המישהו האחר, נכון
שזה מפחיד ונכון שמגששים באפלה אל הבלתי נודע, לא יודעים מה
בסוף יקרה ומה בסוף קרה.
אבל בואו נכנע, אנשים ונודה שכולנו אוהבים ורוצים לאהוב.
תמיד תמצאו בן אדם שישלים אתכם גם במשהו הקטן...
בסופו של דבר כולנו נמצא את עצמנו חושבים עליו כל דקה כל שעה,
כל שניה אינסופית.
זהו הטבע האנושי.
אז קדימה, התחילו לחפש, כדי שתוכלו להינות ממלאי הדגים שבים
ובסוף תמצאו לכם אחד כזה, יחיד ומיוחד.
אף פעם אל תאמרו "לא! הוא לא בשבילי" כי גם אני הייתי כזאת
ותזכרו שבהתחלה לא רואים מה שרואים אחר כך.
אולי זה טיפשי להגיד...
אבל לפעמים גם צפרדע הופך לנסיך!