זה היה משחק מכור,
כבר ידעתי את הסוף
אני נכנסת, יוצאת,
ואז חוזרת לעוד.
הם עומדים בתור בשביל לשבור אותי,
והוא, הורג אותי בתור טאץ' אחרון.

הסתובבתי מתה, בין החיים,
ואז בדרכי ראיתי אותו
הדבר הכי יפה שראיתי מעודי...
מאז הפעם האחרונה שראיתי
את הדבר היפה שראיתי מעודי.
ואני, שוב מאבדת את דעתי.

כבר שכחתי מהמוות והרצח
והמשכתי חיים עם הגואל החדש.
הפעם תהיה לי ישועה נצחית,
אמרתי לעצמי, מרגישה פתאום שוב
את ההרגשה הכל כך מוכרת
של סכינים בליבי, בגבי.

שוב רצחו אותי, שוב פגעו בדיוק
בפצעים הישנים ופתחו אותם
והם מחדש מדממים.
ושוב זה היה משיח שקר
מבטיח שלמות מקיים רק עוד שברים ורסיסים
אז חזרתי לדרכי האינסופית

מעגל שאני לא יכולה להפסיק
אין לי כנפיים או מנוע
ברוח מעופי, והיא נושבת כרצונה
כנגד רצוני.
יש הקורעים את היום מדי יום
אני עוברת דרכו מבלי שישים לב לקיומי.