איזה בזבוז אנחנו ביחד. אלוהים, איזה בזבוז.
איש עם ראש נהדר והמון עוצמה אינטלקטואלית כבושה שמתעקש לחשוב
דרך איזור החלציים ואישה שמתעקשת להפוך את החיים שלה לזירת קרב
בין הרוחני לגשמי.

"אתה יודע", אמרתי, כשהיינו במסיבה ונגנו את השיר הזה danny
cool,
נזכרתי בילדה אחת שטיפלתי בה. היא הייתה בת 18 והיא לא דיברה,
לא יצרה אפילו קשר עין, היא הייתה אוטיסטית לגמרי, אבל
כשהשמיעו את השיר הזה, היא צחקה".

"זה כל כך יפה" אמרת. כמו נס.

"אז אם אתה מבין, איך אתה יכול להמשיך בחיים האלה?" שאלתי

כמו האביר מהסיפור ההוא, איש אציל ורומנטי, שמתעלס עם איכרות
ועוזב בבוקר, משאיר אותן לכעס של האיכרים והן לא כועסות אפילו
כשנולד התינוק.
להיפך, הוא תמיד גורם להן להרגיש שהן היו חלק מהרפתקה יפה
אצילית, הן מרחמות עליו, האביר הנודד-בודד, שחייב תמיד לשחר
להרפתקאות חדשות. ומהן ההרפתקאות הנועזות האלה? לא הרבה. פשוט
עוד בחורות.
וכך הוא מכלה את הכוחות שלו.
" אי אפשר להיות ככה, אתה מבין?
צריך להיות יוגי. לכנס את החושים. הנה ככה."
( ושמתי את האצבעות שלך על העיניים, על השפתיים, על האוזניים.
שלא תוכל לשמוע ולא תוכל לראות ולא תוכל לגעת ולא תוכל לטעום.
זאב רע, אבל מנוטרל. ואז נישקתי אותך.
ואז נשקת אותי בחזרה. בלי עיניים ובלי אוזניים. ובלי ידיים).
"את מבינה", אמרת, "אסור לחשוב כל כך הרבה. הנה אני עושה ככה
עם היד, קליק באוויר ואת מפסיקה לחשוב. הרי יש המון רבדים
לחיים, השכלי, הרגשי, המיני וכל החוכמה זה לחבר אותם. לא
להפריד. והמילים שלך הן יומרניות. הרי אם כל הרפקאה הייתה אותו
דבר, מה היה הטעם להמשיך לחפש אותן? אני מחפש  את החיבורים
האלה, אני קורא להם ומזמין אותם. יש המון יופי בזה. כשאתה קושר
מישהי, או כשאתה עצמך קשור, זה חייב להיות מתוך אמון מוחלט, או
מתוך זרות מוחלטת. מצב של קיצוניות. ואל תפסיקי לנשק אותי."
ואז רכנת לתוך החולצה שלי, התחלת לנשק ולגעת. קודם את הצוואר,
יורד בעדינות לכתפיים, ומשם... ואני  נשקתי את הפנים שלך באלף
נשיקות קטנות ואתה התחלת להתנשף ולהאנח, אני היתי מופתעת מהכוח
החדש שגיליתי בתוך עצמי.
אבל מה יהיה, תגיד לי, מה יהיה עם הריקנות הקיומית.
ואתה מבין האנחות והנשיפות אמרת לי: אבל זהו, שאת כל הזמן
מנתחת וחושבת. תגידי לי אם את יכולה לחשוב כשהיד שלי כאן,
נוגעת בך.
את לא יכולה לפגוע בי עכשיו. אני לא חשוף.
והיד שלך היתה בתוך החולצה שלי, עדינה ויודעת, כל כך עדינה,
ואכזרית, כי ההנאה הזאת שרפה את קצוות החושים שלי, היא הייתה
חריפה מדי, כן...
אתה פחדן, אמרתי, כל כך פחדן, אתה נהנה לשחק על הפוטניאל הזה,
כי יכול להיות ביננו משהו יפה, אתה יודע, אולי אהבה ואולי
ידידות, אני לא יודעת ואני לא בטוחה שאני רוצה לדעת, אבל זה
אפשרי, כן,
ואתה אמרת: "אני יודע. אחרת זה לא היה כייף. אבל  כן, אני פחדן
כי  אהבתי פעם  מישהי מאוד ואחרי שנפרדנו לא יכולתי לגעת באישה
שנתיים..."
ושנינו היינו לרגע אחד כמו חתול ועכבר.
"כן", אמרתי," אני מסוכנת, אבל גם אתה" ושוב התנשקנו.
ואמרת,", כל  פעם שאת חושבת על סכנה, תשימי לעצמך את המילים של
רוקי "i 'm afraid so but isnt it nice?"
ועוד אמרת: אני מצטער שלא שלא שכבתי איתך, דווקא הייתי רוצה
להשאיר משהו ממני אצלך והלכת להכין קפה ואז באו אנשים אחרים,
והשתדלנו להסתיר הכל, אבל העיניים שלהם ידעו.
והסעת אותי הביתה.
אחרי הכל, לי יש את הספרים שלי ולך יש את טליה.