שיר על דברים שהיו שם.
דברים פשוטים בצדדיי
לפעמים מלפניי.
דברים ברורים
ברורים מדיי.
חלקה של דשא עגלגל
מכותר באבני מדרכה
וספסל צבוע חום
רבוץ סדקים כמו החיים
מתיישבים ולא קמים.
גם אבנים בהם דרכתי,
עד בלי די לאהבת הוריי,
וריח תבשיל עוד עולה מהמטבח
שם מסביב לשולחן אנחנו שוב יחד,
מפשירים בחום זיכרוני שקפא
וקמטים קמלים של הבעות פניי
נחרטו על קירות חדר נעוריי
בצורות של אהבות נשכחות,
סמלים של חלומות
ותקוות רחוקות.
שם בין כל אלה -
בין דברים ברורים
שכל כך מובנים
שהם בלתי נראים,
אני סובב סביבם -
הם מוליכים אותי
לכל האתמול המפחיד,
ששכח להפחיד
ועבר בשדותיי
כמו רוח ערב חמה
קלילה ענוגה ושורקת
מלטפת אותי בגבי,
בנועם נגיעה בתולי. |
