זה לא לוקח יותר מ 4 שניות מיותרות בהחלט
זה מוכח מדעית, אפשר לחשב:

0.001 שניות לוקח לפוטון שפוגע בדמות שהספיקה לבנתיים להגיע
לטווח של 3 ומחצית המטרים, להגיע עד לקרנית ולחדור אותה אל
תוך העיין ולעשות שם את מה שפוטונים עושים.

1.736 שניות לוקח לשאול "שולצמן? זה אתה?!"

0.456 שניות למח לעקל: זה לא הוא! סכנה! סכנה!

0.234 שניות לקחת החלטה להגיב דווקא בירי, צריך עצור סיסמא?

0.3243 שניות עד שמגיעה הפקודה הראשונה בשרשרת
הפקודות הנוירולוגיות אל היד.

0.786  שניות לוקח לאגודל למצוא את הניצרה ולהעביר אותה
למצב הלא נכון תוך כדי הרמת הקנה בכיוון כללי לדקירה...

0.354 שניות להבין שזה הרגע שבו לוחצים על ההדק וזה מה
שצריך לעשות, והפעם זו לא מטרת קרטון, מישהו עכשיו ימות.

קצת הרבה זמן נכון? שלא יגידו ב-CNN שאנחנו קלים על ההדק.

טוב, עכשיו בזמן שנשאר אפשר להתרווח ולהרגע ולהביט בדמות
השחורה המתמוטטת דרך הרשף המסנוור היוצא מהסטרשף,
לקולות התרמילים המופעלים בקנה ומעיפים קליעים בקצב מדהים
בזה אחר זה אל תוך רקמות חיות, מפלחות כתף-צוואר-אוזן-פספוס!
פספוס-פספוס-פספוס-פספוס-פספוס... לתקן ימינה ולמטה:
בטן-חזה-צוואר-נחיר-גבה-היו היה מפרצון קטן בשיער...
למה אוטומט? אתה שואל את עצמך תוך כדי.
אסור לירות ככה, לא תישאר לי תחמושת.
אבל מה זה בכלל משנה עכשיו?
פתאום שקט.
מעצור?
אפילו לא בודק.
רק עומד באותה תנוחה קפואה עם המתפסים נעולים ביד
והכת נעוצה בשקע הכתף יותר חזק מאי-פעם. אפילו לא כואב.
כל האנדרנלין שהיה אמור לשמש לקרב מתחיל פתאום להגיע.
הידיים מתחילות לרעוד, לרעוד נורא...
חוש הריח מתחדד פתאום, מרגישים את הקור באוויר, את הריח
הזה, אבק שריפה, מהול בריחות מלוחים של ים.
אפילו את הריח של הסיגריות שדבוק למעיל המסריח הזה אני מרגיש.

העין מתרגלת בחזרה לחושך: אדי-עשן של הקנה, הדמות הגדולה
והשחורה מוטלת על החול, מפורקת מעט. מהצוואר לא נשאר הרבה...
הוא מת? ברור שהוא מת, חי"רניק טיפש! בטח נראה לך שהוא ימשיך
לחיות אחרי שהחרמת לו שני-שליש מהצוואר.
אי אפשר אפילו להנשים אותו, הראש ישאר לך בידיים.

ריח חדש מתחיל לעורר את האף, ריח מתכתי כזה.
הכל מלא בדם... כל הבפנוכו של הערבי האומלל הזה מרוח
עכשיו על הדופן השמאלית של ההליקופטר, ועל הדלת הפתוחה.

זיין, שחיל האוויר יינקו. בני-זונות טהורים...

מתחיל להיות לי קר, פתאום בא לי גם לבכות.
למה? טיפש, ניצחת! סוף סוף אחרי שכל השרות הצבאי שלך אתה מתנדב
לכל משימה ולכל מארב, רק מת כבר להתיקל ועכשיו כשיש לך חיסול
שלך בלעדי אתה רוצה לבכות?
אתה גיבור לאומי! גיבורים לא בוכים.

אבל בא לי לבכות, לא יכול לשלוט בזה.

לא עכשיו. עכשיו אתה גיבור.
הרגת ערבי.

4 שניות לקח לך לעשות את מה שמאמנים אותך כבר כמעט 3 שנים.
4 שניות זה זמן מצויין. הנה, אתה רואה? אפשר לעמוד בזמנים
כשרוצים.

ה-4 שניות הכי מיותרות בחיים, 4 שניות.

אולי אלו ה-4 שניות שהצילו אותך מהערבי הגדול והרע שהחליט
לשחוט אותך ואת כל חבריך בעודם ישנים.

אבל ללא ספק, 4 שניות מיותרות.
איפה אפשר עכשיו לדחוף את ה-4 שניות הארורות הללו,
שהופכות אותך לאדם שהרג אדם אחר בחייו?
אתה איש רוח, לא מתאימות לך 4 שניות כאלו.

תשאיר אותן שם בשטח... זה בכלל מעולם לא קרה.

מה, פשוט משאירים אותן שם בשטח?
עם כל הדם שהערבי הארור הזה השפריץ?
וחלק מהציוד שנשאר שם בטעות?

כן,משאירים אותן בשטח.
וכל פעם שהן באות אליך הביתה, למיטה, לשולחן הלימודים,
לעבודה...
כמו כלב החוזר לבעליו, לוקחים אותן ומחזירים אותן שוב ושוב
ושוב
לשם,
לאז,
לשטח.

4 שניות מיותרות בהחלט.