קרני שמש ריככו במעט את צינת הבוקר ששרתה עדיין ברחובות,
מציידות את הנערות שהידסו בחצאיות מיני וכינורות במגן מהקור.
פראג, בניגוד לערים אחרות הנוטות לבהמיות ומתעוררות עוד לפני
אנשיהן, התעוררה לאיטה ובאצילות פסעה אל עבר יום חדש. הבוקר
ריחף לו באויר, משתווה בקלילותו אך לברבורים ששטו בהירים ויפים
כמו הנהר שמתחתיהם, ל-י' בא להקיא, ולחרבן, ולדחוף את פרוסת
העוגה בצירוף הצלחת (זה היה לפני כניסתה של צ'כיה לאיחוד
האירופי והוא יכל להרשות זאת פיננסית) לפה של מיטל. כמה
מטומטמת אישה יכולה להיות? ועוד מילא בצהריים אחרי שכל השטויות
מונחות ומסודרות כדבעי, אולם כבר בבוקר? בשעה שבה אמור המח
להתמתח לקראת מקלחת קלה היה המח שלה עמוס בשטויות הדוחפות אחת
את השנייה בלהיטותן ונחפזות לצאת היישר החוצה משל היה פיה מפלט
מין הפקקים בצ. רעננה בשעות העומס. לו רק היה מותח את צווארו
מעט שמאלה ואחורה היה מוצא י' את האושר הפנימי שלו, אך בני
האנוש טרודים הבחיי היומיום ובד"כ יידעו איפה נמצאת השגרירות
של קוסטה-ריקה (פרט אמיתי לחלוטין, אגב) לפני שימצאו את האושר
הפנימי שלהם.  

י' כבר הספיק לבדוק כמה חדה הסכין, והוא הרהר כעת כמה נוקשים
חוקי ההסגרה בין צ'כיה לישראל ומהי יעילותה של המשטרה המקומית
כאשר הבחין שמיטל נעה לכיוון סתימת פה והיא תולה בו מבט נבוך,
"אני צריך לחרבן". "אני מבינה" אמרה מיטל וקמה מן הכסא, "נו
סתם, את יודעת שאני אוהב אותך, חבילת ממתקים של הצלב האדום
שכמוך", מיטל חזרה לשבת ו-י' הפסיד הזדמנות לאוטומנציפציה
(גאולה עצמית וגם שם שניתן לשיווין הזכויות שהוחל גם על
היהודים, לראשונה בצרפת בכך וכך שנים לצליבתו של ישו), אך
מאידך מנע מעצמו בעיות קשות בתזרים המזומנים. ואם
באוטומנציפצייה עוסק י' בפרט ועמנו בכלל זה מכבר, בנושא הכספים
הוא היה בור למדי. זה לא שהוא לא ידע כמה כל דבר עולה, למעשה
בתחומים מסויימים הוא אף הצטיין. הבעייה הייתה הדרך להביא את
כמה שזה עולה לארנק בתור שלב ראשון להבאת הדבר שעלה כמה שעולה
לידיו. י' ניתח ומצא  שבנושא זה הוא מתקשה ומוטב להעזר ביועצים
והגביל את עצמו למציאת אותם יועצים. מיטל שימשה כיועצת זה מ"ס
חודשים ועל אף ש-י' האמין שהגושים שהוא מוציא מהאף יפתחו סימני
אינטיליגנצייה לפניה, בתחומה היא הייתה יועצת נפלאה וכמעט לא
קרה של-י' היה נתקל בקושי המוכר ומיטל לא הייתה מחלצת אותו
בקלילות (גיטרה חשמלית חדשה, דמי שכירות בשכונה יוקרתית  ש-י.
דאג להציג כחיונית לאמן שכמותו וכמובן טיול סתיו-חורף באירופה
הקלאסית שאין כמותו לעורר את ההשראה).

למעשה, י' היה קרוב לקבלת קצבה חודשית מאביה בתור תמיכה
באומנות. "אבל נושי, אבא רוצה לדעת איזה אומן אתה?" התפנקה
מיטל בחיקו של י. משל היו זוג שגמרו לתנות אהבים (למעשה הם היו
זוג שגמרו לתנות אהבים אך י. העדיף לראות זאת כזיון שהוא מעניק
ברוב טובו לעובדים מצטיינים), "איזה אומן אני?" נזעק י',
"תגידי לו שהשמש זורחת לי מהתחת איזה אומן אני, וכל בוקר
משלחות של מלאכיות שנראות כמו הזונות באלף דולר שהוא מזמין כדי
להוריד את הטעם מאשתו, מגיעות על 4 ומבקשות ממני להאיר את היום
החדש. ואז הן מורידות את הכנפיים" - "אבל נושי חכה רגע, אני לא
מספיקה לכתוב", מחשבה פילסה את דרכה אל מוחו של י', "היא כותבת
את זה".
"אה, מיטל? זה בסדר, אני אכתיב לך כבר אחרי זה", "טוב נושי"
מיטל קימרה את הגוף המושלם שלה והתכוננה לעמדת מוצא "אז תכתיב
לי אחרי זה".

התכנון היה לצאת לטיול ברובעים העתיקים של פראג, ומיד אחרי
הבית של קפקא ממנו ישאוב תמיכה רוחנית תכנן י' את נקודת
ההכרעה. התחיל להימאס לו סופית ממיטל ואם עניין הקצבה לא ייצא
לפועל הוא יתחיל לחפש יועצת אחרת, אחרי הכל צריך לדאוג לתקופת
חפיפה מקסימלית ככל האפשר בין היועצות ולהכין רשימת מצרכים
לקראת פרידה ושאר ניירת הדורשת זמן ומעכירה את שלוות הנפש.
י' היה מתוח מעט בשל הטיול, אחרי שהייה בביתו של קפקא שם נשא
תפילה אישית קצרה הוא חיכה לכיכר עם פסל ומזרקה (סגולה מוכרת)
אלא שלפתע בלא כל התראה הסתיים לו פרק, באסה. י' נאלץ לחכות
לפרק 2 בו יורחב לגבי האושר, העיר פראג ורקטום של נערה חביבה
העונה לשם אנואר סאדאת.