דווקא לפני כמה ימים התווכחנו על קיצו של העולם.
את אמרת שדיברת על זה עם דנה וליאת
ואין סיכוי שזה לא יקרה.
גם כן החברות המטומטמות שלך.
אני המשכתי בשלי ואמרתי לך שיש עוד זמן עד סוף העולם.

עמדתי לצאת מהבית.
היום האחרון של האלף.
לא האמנתי על עצמי שאני אלך למסיבת סוף העולם.
אבל מה לא עושים כדי לפגוש אותך.

מחופש לסופרמן עם הגלימה האדומה.
ממש התגשמות חלום ילדות.

אנשים עושים תכניות ואלוהים צוחק מלמעלה.

איך שיצאתי מהבית ועמדתי לחצות את הכביש
נתפסה לי הגלימה האדומה בעמוד תאורה.
לא היה לי הרבה סיכוי מול הסמי-טריילר שדהר אלי.

אלוהים: "סופרמן?"
אני: "אלוהים?"
אלוהים: "וואו, אני לא מאמין"
אני: "זה בטח טעות"
אלוהים: "אני פשוט לא מאמין"
אני: "תגיד לי אתה דפוק? זה סתם תחפושת"
אלוהים: "לך תעבוד על מישהו אחר. תביא חתימה"

את ישבת שם במסיבה.
אינדיאנית מקושקשת, מכוסה נוצות שעונה לשם מיכל.
חשבת שהברזתי.
דנה וליאת חיכו על הגג לסוף העולם שבשבילי הוא כבר קרה.
כל-כך רציתי להיות איתך.
לעטוף אותך בגלימה האדומה ולקרוע לך ת'נוצות.

אני: "אם אני חותם לך, אתה מארגן לי קומבינה?"
אלוהים: "מה שאתה רוצה, רק תחתחום לי."
אני: "יאללה תביא ת'תמונה"
אלוהים: "אתה יכול לחתום לי גם בשביל המנקה שלי?"
אני: "מה?"
אלוהים: "המנקה שלי, מוחמד"
אני: "השתגעת?"

כוס אמק, הדנה והליאת הטמבליות האלו.
מה זה משנה, אז הפסדתי בויכוח איתם וכן מגיע סוף העולם.
לפחות זכיתי בך.

אני: "אלוהים תארגן סוף עולם"
אלוהים: "מוחמד, תביא משהו לשתות בזמן שאני מוחק פה הכל"
אני: "מיכל?"
מיכל: "אלוהים"
אני: "לא. סופרמן"