הכאב שמקפל אותך, כהה.
עשר אצבעותיך נלפתות אל החזה,
מסמנות קו קיפול ראשון.
השתוחח, לאט לאט, ראשך מתווה את קו השפל.
ודא שלמות וחדות הקפל.
זכרונותיך מסבים עימך הלילה.


המחנק הלופת את גרונך מר כלענה.
יבבותיך חנוקות, מתחבטות, טוענות לחנינה,
מסמנות קו קיפול שני.
הנח ראש על גב. תמה האם אפשרי? אמנם.
רואה? קפל נוסף הושלם.
מעשיך מסבים עימך הלילה.

ידיך החובלות כחולות, קפוצות בכל כוחן.
דואבות בטירוף תחת משא אכזריותן,
מסמנות קו קיפול שלישי ורביעי.
עטוף עצמך בהן, וסלסל אצבעותיך לקשר פרפר.
אתה כמעט מוכן למשלוח, אישי היקר.
מחדליך מסבים עימך הלילה.


רגליך, שהוליכוך במשעולים עקלקלים,
חבולות, כורעות תחת משא הקפלים,
כשלו משאתך אל מחוץ למעגלי הכאב.
מבוך הקפלים מתעה מבטיך.
עיניך קרועות אל תקרה צחיחה, כרבים לפניך.
חדלונך מסב עימך הלילה.


אינך לבד. אושפיזין זימנת לך, האל ירחם.
רואה אני, מעבר לסף, הערב התכנסתם כולכם.
מה מוזר מה מבעית המראה.
כמו מצה שקווי שלפוחיותיה המקבילים,
התבלעו למפה מסוכסכת שבילים.
הנח ואסב גם אני עימכם הלילה.


הנח לי לצנן את מצחך הקודח,
להביא חרטתי מנחה לרגליך, צדקתך לטפח.
לא פקפקתי אף לרגע שאוהב אתה עד כלות.
בזהירות, ברכות ואט אט, אחפון אצבעותיך המעוקלות.
אחממן, ארככן, איישרן, אשיבן והיו כקדם.
ממתינות להרף לערוף ראשי ולהותיר על כתפי רק גדם.