[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







תום השדונית
/
הדרך שנשארת

היא אורזת מזוודה קטנה עכשיו, קטנה כמעט כמו תיק, כי יותר מזה
בעצם היא לא צריכה ולא שוכחת לארוז את החיוך שלו.
בקור, כשאפילו השמש רק פוקחת ניצני אור ראשונים, היא סוחבת
בקושי את המזוודה שגדלה בינתיים מאיימת בגודלה עליה, הקפואה
במעיל ואלפי חולצות.
עולה על האוטובוס, שומעת בדרך בדיסקמן את השירים היפים כמוה
(לדעתו) ומחייכת לעצמה, בשקט, בלי שאף אחד ישים לב... מחייכת
לחיוך שלו שארוז אצלה קרוב קרוב.
הדרך עוד ארוכה, מחליפה דיסקים, מנמנמת, בוהה בחלל כמביטה
בחלון של האוטובוס.
השעות חולפות והיא תוהה מה איתו, בודקת מידי פעם אם החיוך שלו
עדיין גדול ומתוק כמו תמיד.
יורדת מהאוטובוס לחוויה חדשה.
מתקשרת כשהלילה מתחיל להראות את סימני הדמדומים שלו, זורע
בשמיים אלפי גווני אדום וסגול.
הגעגועים הם שם, אם היא תנסה להבחין, אך הם אינם מצליחים
להתגבר על המרחק הסלולרי, מאות קילמוטרים מתמשכים של מדבר.
עייפה ומלוכלכת מביטה לאופק בעוד השמיים זורעים אלפי נקודות
אור קטנות במרבד הגדול.




היא ארזה מזוודה, סחבה בקושי את התיק, עלתה על האוטובוס,
נסעה...
אך בעצם נותרה פה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלברט איינשטיין
לא יותר חכם
מאיתנו. אנחנו
פשוט יותר
עסוקים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/3/04 3:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תום השדונית

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה