שלום אני גור (שם בדוי). אני גר ברמת גן בדירה קטנה בקומה 3,
שהייתה פעם שייכת לאבא שלי, עד שהוא הצליח בענק ועכשיו הוא גר
בבית פרטי בסביון. את הדירה הוא משכיר (לא השכיר, משכיר) לי
במחיר זול יחסית.
אחותי עדיין מסיירת לה בעולם, מנסה להיות כתבת גדולה ומפורסת
וגורמת לי להרגיש קטן פה בארץ, במיוחד כשאמא מתקשרת אלי כדי
להודיע לי להקליט לה (היא ומכשירי חשמל...) את ההצצות שלה.
לפני כמה שבועות חשבתי שאני משוגע, חולם חלומות מוזרים של
אנשים, שמתים בצורות יפות וגם נוראות. הדרך היחידה שלי להפסיק
אותם הייתה ההתמכרות שלי לכדורי שינה, שמונעים מאותם בלהות
לטפטף לשינה השלווה שלי.
החתולה שלי מיצי (כל השמות בדויים) הקיאה אתמול על יד הכיור
במטבח שלי שאריות של משהו פרוותי.
אני האדם המאושר בעולם.
לפני ארבע שבועות פגשתי בחורה מדהימה בשם גלית ש... אני משוגע
עליה.
החלומות הפסיקו לפני שבועיים.
חיכיתי על הספה. על השולחן הקטן עמדו שני בקבוקי בירה (יקרה!)
ונר דלוק. גלית יצאה מחדר השינה שלי, לבושה באחת מחולצות
הטריקו הישנות שלי (היא הגיעה לה כמעט עד הברכיים...), מנגבת
בעקשנות את שערה הרטוב מהמקלחת באחת המגבות שלי. שלי, מושג
שבקרוב עומד להשתנות. היא חייכה אלי, ראתה את הבירה והעלתה שתי
גבות דקות.
"אני מבין, שאת נשארת הלילה" שאלתי בקול של ג'יימס בונד, בעוד
היא התיישבה על הספה לידי, משלבת את שתי רגליה, אחת מעל השניה.
רק אז שמתי לב שהיא לובשת גם את אחד מהבוקסרים שלי.
"אין לי כח לחזור לתל אביב עכשיו, כבר מאוחר ואני עובדת מחר"
היא הפסיקה להיאבק עם שערה לרגע "אלא אם אתה רו-"
"לא! לא, סתם רציתי לדעת. האמת אני דווקא בניתי על זה שתישארי.
יש משהו שרציתי לדבר עליו איתך..." פתחתי את בקבוק אחד והגשתי
לה.
"בירה? ממתי יש לך משהו לשתות בבית?" היא צחקקה. אהבתי את
הצחוק שלה.
"ניסיתי להשיג יין... אבל אני לא ידעתי איזה את אוהבת..." אני
חושב שהסמקתי קצת.
"זה נראה מצויין" היא שלחה חיוך וסגרה את שערה בפקעת גבוה
מאחורי הראש, לקחה את הבירה הושיטה לי ועשינו לחיים. לפתע
הסתכלה עלי ועל הבירה ושוב עלי בשתי עיניים גדולות "גור אתה
נפרד ממני?"
"מה?" ממש כמו בסרטים הייתי כמעט באמצע הלגימה כששמעתי אותה.
"הבירה, הנר. תשמע גור אתה לא מי-יודע-מה רומנטיקן וזה לא אתה,
אז או שאתה נפרד ממני או שאתה בקשיים כלכליים עם המאפיה או
משהו כזה-"
"לא! אני לא נפרד ממך, ואת רואה יותר מדי סרטים חומד. צריך
להיות משוגע על הראש כדי להיפרד ממך!"
"טוב, הדלקת נר... ועוד בריח וניל"
"יש כאלה שחושבות שזה מוסיף לאווירה..."
"מי אמרה את זה?"
"נשים..." איפה אני ואיפה ג'יימס...
"כמו?"
"טוב, עזבי את הנר אני לא נפרד! רצי-"
"אתה לא בשום קשיים?"
"כלום ו-"
"ואם היית, היית מספר לי נכון?"
"כן"
"שקרן"
"טוב, די כבר!" את זה ממש צרחתי. הסתכלתי על גלית. היא בקושי
הצליחה לעצור את הצחוק שלה. בטח הפנים שלי היו אדומות פחד.
לקחתי לגימה גדולה מהבירה, הוצאתי קלקים בצוואר בצד שמאל,
לקחתי את שתי ידיה של גלית בידי ואמרתי לה "גלית, את יודעת
שאני חולה עליך, מת עליך, ואני מקווה שאת גם. גלית-"
"אתה מציע לי נישואין?!" גלית פערה את שתי עיניה החומות והזיזה
את גבותיה אחורה.
"-לא..."
"אה... מזל..." גלית נרגעה מיד, הוציאה את שתי ידיה מידי
והסתכלה על הציפורניים שלה.
"מזל?" אני לא יודע למה, אבל התגובה שלה הייתה נראת לי מאוד
מעליבה "ואם הייתי מציע לך, מה היית אומרת?"
"אבל אתה לא הולך להציע את זה, אז מה זה משנה" היא המשיכה
להסתכל על הציפורניים שלה בצורה מאוד לא אכפתית. פתאום ראיתי
צד שונה לגמרי שלא הכרתי.
"מאיפה את יודעת בכלל מה אני רוצה להציע לך הערב?"
"כי דיברתי עם מיכה, טפשון" היא חייכה שוב, מין חיוך קצת ממזרי
כזה כמו של יגאל שילון אחרי שהוא עושה מתיחה ממש גדולה.
עוד לפני שנפל לי האסימון, גלית שלחה שתי זרועות סביב הצוואר
שלי "גור, אין דבר יותר בעולם שאני רוצה לעשות מאשר לעבור לגור
איתך" היא חייכה, זה היה החיוך הרגיל שלה. זה שאני מכיר-
האוהב, החם.
פתאום הרגשתי בעננים, אולי בגלל שסוף סוף הבנתי שהכל פה היה
הצגה (הערה לעצמי, להרוג את מיכאל), או בגלל שהאשה הזאת,
המדהימה הזאת, הולכת לגור איתי.
והתנשקנו, התנשקנו בשמחה ובלהט, בכעס ועצבים. היא הפסיקה את
הנשיקה, לא יכולתי להפסיק לחייך. "אוקיי גור, תרד מהסוטול
שניה, יש לי תנאי אחד"
כנראה בגלל אותה הרגשה מופלאה לא היה אכפת לי להגיד "כן".
אפילו צחקתי קצת.
ערב לפני כבר הפכה גלית את כל הארון שלי, כל שלוש המגירות שלו.
למרות שניסיתי לעזור ולהרגיע אותה היא המשיכה בעקשנות לכסוס את
ציפורניה ולסרק את שערה בידה השניה. ואני חשבתי שאני אמור
להיות הלחוץ.
"טוב, תשמע מה נעשה" היא אמרה בין ציפורן לציפורן "אני הולכת
להשיג חליפה, אתה תלך לישון ובבוקר תקום ממש מוקדם, אבל ממש".
התקרבתי אליה בשקט, מסתכל בעיניה, מחכה למבט חזרה. "ממש מוקדם,
ואז נתארגן ויהיה לנו מספיק זמן לה-" היא הסתכלה אלי.
אספתי אותה בזרועותיי, "מה שתרצי חומד אני אעשה. אבל את חייבת
להירגע ולהנות מזה, כי אחרת זה לא שווה את כל זה. זאת אומרת,
כמה נורא זה יכול להיות?" היא הסירה את ידה מפיה ואספה את
ראשי.
"אתה מתוק, תודה" היא פנתה כדי לקחת את תיקה ואני הרפתי ממנה
"אני מצפה שתהיה ככה גם מחר" פתחה את הדלת "ממש מוקדם מחר"
ויצאה.
בוקר יום שישי היה סיוט. בשעה 7:23 גלית נכנסה לדירה מחזיקה
בידה מין דבר עטוף בשקית זבל הפוכה. כמובן שאני מנחש את זה, כי
אני עוד ישנתי. הדבר הראשון שאני זוכר מאותו בוקר הוא פניה של
גלית מעלי מעירה אותי, תולשת ממני את השמיכה ושולחת אותי
למקלחת, תוך צחקוקים וצעקות 'אנדלה' נמרצות.
במזל בלבד היו רק מים קרים. גלית חזרה לסלון/מטבח והרתיחה מים
לקפה בזמן שכל איבר בגופי הצטמק.
עטור במגבת הלכתי בכבדות לעבר גלית, אך במקום נשיקה וחיבוק היא
דחפה אותי ("אתה רטוב!") והגישה לי את כוס הקפה. התיישבתי ובלי
לשים לב כמעט דרסתי את מיצי. גלית באותו הזמן הוציאה את תוכן
השקית ובה היו שלוש חליפות בצבעים שונים, ומילמלה משהו תוך
כדי.
אני שונא חליפות, במיוחד כשאני רטוב.
אותו רגע מבלבל נראה מתאים למיצי כדי לדרוש ארוחת בוקר. זבוב
שמן וגדול החליט לנחות לי בכוס הקפה.
"שקט!" על כתב זה לא נראה הרבה, אבל האוויר עצר מלנוע, "מה
לעזאזל הולך פה?!" כשפתחתי את העיניים, ראיתי את גלית. היא
הייתה לבושה בשמלה קצרה יפה להפליא, איפור מלא, תלתלים, וככל
הניראה חזיית פוש-אפ.
"חומד את נראית נהדר" היא הסמיקה מעט והתיישבה לידי, מחליפה את
כוס הקפה שלי בשלה.
"גור, אני מצטערת אם אני ככה אבל אתה מבין... אני ממש צריכה
שזה יצליח. אנחנו צריכים שזה יצליח!"
"לא, אני לא מבין... מאיפה השגת את החליפות בכלל?"
"חברים, חברות, חברים של חברות..."
"וכמה כוסות קפה שתית הבוקר?"
"גור, אני ממש צריכה שתהיה רציני היום, מקסים ורציני"
"למה? למה זה כל כך משנה לך?"
"כי... אני הבת האמצעית גור, אני אוהבת אותך ואתה יודע את זה,
כמו שאתה או לא. אבל ההורים שלי לא. ואני יודעת שאם נצליח
לעשות עליהם רושם ראשוני טוב, אז הם יאהבו אותך" היא הביטה אלי
בעיניים הגדולות שלה.
קר.
מצמצתי. הרגשה של קור מקפיא בכל הגוף עברה בי והקפיאה את קצוות
השיער שלי. מיצי התחככה ברגלי ודרשה אוכל בקול.
"אוקיי... אני לובש חליפה אבל בלי עניבה, הצוואר שלי גדול
מדי". היא חייכה מיד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.