לפעמים אני חושבת שאולי בעצם אני לא ילדה רגילה.
אולי אני ילדה יוצאת דופן, שונה.
אולי זה בעצם בטוח, כנראה.

ככה פתאום זה הופיע לי בחלום,
ולפתע בזמנים בלתי מוסברים מצבי הרוח שלי משתנים.
לפיהם,
לפי העננים.
כשהם קודרים הסערה חזקה אבל אצלי בפנים היא כפולה.
אני מרגישה איבוד שליטה וכעס וזעם בכלל בלי סיבה.
הנפש משתוללת ואני מתבלבלת, כואבת, דואבת, נעצבת.

בקיץ החם אני מרגישה נינוחה.
הגוף מתמלא בשלווה חמימה, שעוטפת, מלטפת ואותי מרגיעה.
באביב, כן, כשהכול פורח בחוץ, הכול מלבלב,
אך עמוק יותר מה שקורה בתוך הלב.

אולי, אני חושבת,
זה בעצם בטוח,
כנראה.

ואולי,
באמת כדאי,
להיות עצמי קצת יותר,

אולם כמובן,
על מצבי הרוח לא לוותר.

פעם הקיץ, פעם הסתיו,
אבל הכי חשוב מה שעכשו.