השקיעה, מפרידה בין האהבה לשנאה,
מחברת בין האושר הנצחי אל המוות הבלתי נודע,
השקיעה, מביאה אותי לחשוב על זמן בין אור לחושך,
גורמת להחסר פעימה בתוך הלב שלי,
השקיעה, נותנת לי רעיון לשיר,
מעוררת בי את מה שנרדם בלב,
מקדמת את מחשבתי קדימה,
לשאול שאלות כמו "לאן היא הולכת?"
השקיעה, די מוזרה, אני בוהה בה כמה דקות,
השמש חובקת את הים, והוא עוטף אותה במים,
הגלים על הים מתנפצים על האבנים,
משמיעים פיצוץ כמו של זכוכית,
כל העצים מתחתיה הולכים לישון,
אל היום הבא המצפה להם מחר,
האנשים עושים סידורים אחרונים לסגור את היום,
כאשר הם יודעים שעשו כל מה שרצו,
השקיעה, מסחררת את הציפורים
הממהרות אל קינן,
הדגים בים חוזרים אל המצולות,
השקיעה כמעט מסתיימת, אנשים הולכים לישון,
אנשים הולכים לעבוד,
הגלים עולים למעלה, מוחקים את כל שכתוב,
הילדים חוזרים מחבריהם,
אני יושב לי וחושב, על היום שעבר,
על הסודי, על הנסתר, מתחת לאפי בחיים.