זה היה הזוי... פשוט נורא הזוי...
למה לא הקשבת שניסיתי לומר לך שזה בחיים לא היה יכול להיות מה
שאתה רוצה?
ולמה לא נתת לי להתרחק?
ולהפגע... אתה ידעת את זה נכון?
ואני ידעתי מי אתה, ורציתי אותך, מתמיד, תמיד...
אתה הדמות שנראתה לי כמו פנטזיה, למרות שידעתי עד כמה שאתה
דופק לעצמך את החיים, אהבתי את זה, התאהבתי בזה...בלי שליטה,
בלי ששמתי לב...
ושאמרת לי, תקשיבי למלים: "אני שלך לנצח, את המלאך שלי" באותו
יום שהייתי צריכה לראות אותך שבור, מקיא, וקופא מקור, באותו
יום שגם ראיתי בחור אחר, שפעם היה יותר ממה שהוא היה נראה לי
אז, כמוך...
באותו יום, שכולם עזבו, נשארתי אתך לבד, וכנראה שזה גרם לך
להבין...
שאתה לא יכול לתת לי כלום? שכל מה שאמרתי היה נכון בעצם נכון?
ואז שאמרת לי להתרחק? ובאותו זמן שכבר שכחתי מי אתה באמת...
שחשבתי שאני באמת יכולה להיות אתך, והתגבר על מה שחשבתי... אבל
על מי אני עובדת? רק העציבה אותי המחשבה שזה אתה, הבחור שתמיד
ראיתי באותו מקום, באותו זמן, באותו מצב שאני תמיד הייתי.
לא היה לי הרבה מה לומר לך באותו זמן, פשוט רציתי שתעזוב אותי,
שלא תדבר איתי יותר, שאני לא אראה אותך יותר ואולי אז אני לא
אזכור.
אבל אתה תמיד באותו מקום, באותו זמן, ואני באותו מצב שתמיד
הייתי.
להשאר אתך לבד זה כמו הוצאה להורג, אני לא יכולה שלא להתקרב
אלייך, ואתה לא יכול שלא לשים לב אחרי הכל, ושאני מחבקת אותך,
מסתכלת לך בעיניים שאתה מסתכל עם אותו מבט ריק ודפוק שתמיד היה
לך, קרוב מידי לטעות, רחוק מידי בשביל להתרחק.
סך הכל עכשיו זה נשמע די ריאליסטי שזה כתוב, אבל תמיד שאני
אתך, זה נראה לי הזוי מידי, כי אני לא יכולה להאמין, שתמיד
רציתי אותך כל כך, ופתאום...אני איכשהו...לידך...אתך...
וידעתי שזה חשוד מידי, ואתה לא שמת לב, כנראה שמשהו כזה היה
צריך להוציא אותך מזה, סמים הא?

im not quite old, but you're older
i dont seem to care, but it seems to metter
im growing from the seeds in your words
i wish you could be mine, i wish i could be yours

ועכשיו?
בחור עמוק, שנראה רדוד
מקווה שתמצא את עצמך מתישהו.
כשהפנטזיה תעבור...