דמעה אחר דמעה זולגות מעיני.
לחיי רטובות וסמוקות.
מטפחות מוכתמות בדם על ירכי מונחות.
טיפת דם מתנפצת לחלקיקים על הרצפה הקרה.
השתקפותי הולכת ונעלמת.
אמי מתדפקת על דלתי הנעולה, עוצמת הרעש שבוקע מחדרי מכלה את
צעקותיה.
פליטת דם ניתזת על הקיר הלבן והחשוף.
צווחת עורב אפור שהתיישב על חלוני מחרישה את אוזניי.
דמי שעל הקיר משחיר, עיני נעשות לבנות וגופי מתפתל.
שרירי נרפים, ראשי פוגע בחוזקה ברצפה.
חושך, דממה ונטיפות הדם מגופי יוצרות שלולית אדומה ועמוקה.
דלת חדרי נפרצת, זיכרון אחרון של פניה של אמי חרוט בי לעד.