כיסופי לב אל רגשות שאינן
תחושות שהתאבנו כמצבת קבר
מפחד גלי החיים השוקקים, הסוערים
המביאים עמם עולם ומלואו
כמו תבליני חיך נהדרים
הטעימו את דרכי, ליוו אותי קצרה
אך כעת התבשיל תפל הוא
וטעמו מוכר, ממאיס
לשוא מנסה אני לחפור תחת מצבת האבן
להביא לחיים את מה שמת
לדלות את מכמוני נפשי החסרים
ולצרפם אל השלולית השלווה של חיי
גלי הים קורצים לה
תהפוכותיהם וסערותיהם
עוצמתם ושלוותם
ופניהם שלעולם משתנים
ולובשים את צורת אדונם
כה רוצה אני לתעל את מימי אליהם
לשוט לי כבן בית בתוכם
לכוון את סירתי אל מחוז חפצי
ואת צפונות הדרך לא לדעת. |
