הריף הסביר פנים יותר מתמיד. תמיד כשהיה לה עצוב הייתה באה
לכאן, לחוף הים האדום. חליפת הצלילה כבר חיכתה לה. היא התלבשה
בעצלתיים ויצאה אל השונית. אלמוג מעולם לא הייתה מוכנה להודות
שאהבתה אל הים באה בגלל שמה. שוב ושוב סיפרה את סיפור היכרותם
של הוריה על חוף הים, ושזו הייתה הסיבה לשמה, ואהבתה באה
מסיבות אחרות.
בין הקוראלים והאלמוגים נפשה הייתה שקטה ורגועה. המחסור, שהיה
תושב של קבע בליבה מאז היעלמותו של אביה, כמו התמלא מחדש בכל
פעם שהייתה נפגשת עם המים.
היא לא אהבה את כל החופים ההמוניים שבהם מתערבבים להם רצונות
ויצרים, וכבר לא נותר בהם מקום לרגשות אנושיים. היא העדיפה את
השחייה השקטה לצידם של הדולפינים, איתם הייתה עובדת במשך שעות
היום.
קשה להיות צעירה בת עשרים וארבע עם ניסיון חיים של אישה מבוגרת
אחרי כל משברי הגיל האפשריים. תמיד הרגישה שמתי שכבר אין עם מי
לדבר רק הדולפינים יכולים להבין אותה. כשכל האנשים בשכבת הגיל
שלה הסתובבו במסיבות הריקות מתוכן ומלאות האלכוהול והתשוקה
הריקנית היא העדיפה את חברתם של היונקים המפותחים יותר לטעמה.
הים רגוע היום. עשרה מטרים מתחת לפני המים העולם נראה כל כך
שונה. קרני האור הנשברות בזוויות מדהימות ופוגעות באלמוגים
בצורה כה מיוחדת מפליאות שוב ושוב. "אור עושה טוב לאלמוגים",
חשבה לעצמה, "חבל שחיי הם רק חושך". היום החל להראות את סימניו
המורים על סופו, וקרני השמש האדומות הוסיפו למים גוון אדמדם
מבהיל במקצת, אך גם רומנטיות מלנכולית מצד שני.
היא שחתה והדולפינים לצידה. מתחככים, מלטפים בסנפיריהם,
ועוברים מצידה האחד של אלמוג לצידה השני. כשהייתה קטנה יותר
ניסתה לנחש על מה הדולפינים מדברים בין עצמם על היצורים
המוזרים בעליי הגפיים שלצידם הם שוחים. היא גם הצטערה שלא
יכולה לשמוע את שירתם שכולם דיברו עליה.
אחד הדולפינים עבר אותה ונעצר לפניה. הוא הסתובב לעברה והביט
ארוכות בעיניה. היא נעצרה גם. מרחוק היה אפשר לחשוב שאלמוג היא
מרכזו של פרח, שמסביבו להקת הדולפינים המסודרים בצורה מופתית
כעלי כותרת. "המבט", חשבה לעצמה, "זה כל כך מזכיר לי את
אבא..."
מאחורי גבה הרגישה אלמוג במיכל החמצן המתנתק מגבה, אולם היא לא
שינתה שום תנועה כדי להסב לכך תשומת לב. המבט של הדולפין החזיק
אותה כמהופנטת, מוצפת בזכרונות כואבים ונשכחים שרצתה כל כך
לחוות שוב. איך היא ואביה מטיילים על חוף הים, והוא, בחוש
ההומור המיוחד שלו מספר לה על דיאלוגים מעניינים בין הדולפינים
שהוא הצליח לפענח במהלך המחקר עליו היה ממונה. היא הריצה בראשה
תמונות ילדות שהיו כה קרובות, ובו בזמן רחוקות מכדי לגעת.
האוויר בריאותיה החל לאזול, אך היא לא הרגישה. תרגילי נשימה
שונים שיפרו את כישורי הצלילה שלה אף ללא בלון חמצן על גבה.
היא רק הביטה בעיניו של הדולפין והוצפה זכרונות.
הדולפין הסתובב, והתרחק מאלמוג בהשאירו שובל זרם מים קטן אך
עקבי. אחריו שחו גם הדולפינים האחרים. אלמוג לא זזה. היא
התחילה לבכות. טיפות קטנות ומלוחות, שהייתה מעדיפה שיתערבבו עם
המים אילולא משקפי הצלילה. "יש משהו אנושי בדולפינים האלה יותר
מבבני אנוש", מחשבותיה כמו ריססו כתובות גרפיטי אחרונות על קיר
רצוף בקישקושי עבר.
"אני מעדיפה להישאר איתם. אולי יום אחד אוכל גם אני להפוך
לדולפין..."
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.